ביקורת: Out There, תיאטרון יוניון ✭✭✭✭

שם בחוץ

תיאטרון ה-Union

23 בספטמבר 2016

4 כוכבים

תמונות: סקוט ריילנדר

רכשו כרטיסים

אם מייקל צ'ימינו היה אי פעם מביים מחזמר, הוא היה יוצר את 'שם בחוץ'. זהו סיפור מוזר, מרהיב ועשיר על מאבקי משפחה להיות נאמנה לעצמה לנוכח הדרישות והפשרות שכופה עליה העולם. לא מדובר, אם כן, במיוזיקל טיפוסי. אם תיגשו אליו בתקווה לזהות את הצורה, המבנה, אפילו השפה של מיוזיקל שאתם מכירים, כנראה תתבלבלו. יש כאן חלק ממה שמוכר לכם, אך הרבה ממה שאינו מוכר גם כן. עם זאת, אם תקבלו את היצירה בראש פתוח, מוכנים לקבל כל דבר והכל שמתיחות היצירה של ג'יימס בורן ואליוט דייויס יציעו לכם, אז תמצאו זאת מרתק ומעניין כמו שאני מוצא.

ליצירה כבר היו מספר הצגות קודמות, האחרונה שבהן בעונת 'From Page To Stage' של קייטי ליפסון בתיאטרון טריסטן בייטס כמעט לפני שנה, כאשר אליוט עצמו ניגן בפסנתר והשחקנים, כולל סאלי-אן טריפלט, הממו אותנו עם ביצוע הנקודות. הגרסה הזו, שמוצגת כעת בריצה של שבועיים וחצי בתיאטרון ה-Union, היא פיתוח נוסף של ההיסטוריה של משפחת קרטר, עם שינויים די משמעותיים. אנו מבלים פחות זמן בעברם ו'על הדרך', ומגיעים להווה בטקסס - שם המופע באמת מוצא את מקומו - מוקדם יותר מאשר בשנה שעברה. זה רק לטוב, ובזכות לא מעט להפקה היצירתית של מייקל ברג'ן, שהחייאת ה-'Loserville' של אותו צוות כותבים הייתה לאחרונה כל כך מוצלחת ל-Union, ולו ניתן האמון כדי לבצע את ההמחזה הזו.

ברג'ן גם שינה את הסידור במושב המקום, מביא יותר אנשים קרוב יותר לפעולה, וזה דבר טוב. ניק קוראל יצרי סט שמפליג בחלקות דרך מרחקים גאוגרפיים וזמניים עצומים של העלילה, והוא עטוף באור בזהירות על ידי איאן דניס. ג'ו לואי רובינסון מוביל את התזמורת הקטנה של מקלדת וגיטרות ומוציא לעיתים צלילים מרהיבים מהשירה. הקאסט, בראשות פרח ווסטאנד והראש הפטריציאני מאוד של הלהקה, דייב וילטס, הם נפלאים: ניל מורס כבן שלו ולוק סטריט כבן נכדו יוצרים שלישיה מצוינת (שלא לשכוח את המופע הקצר של שיין גיב בתור ניומן קרטר המקורי, שמניע את כל העלילה). הנשים בחייהם, ג'ודי קונרד, תיאה ג'ו וולף ואימלדה וורן-גרין, מתוארים בכוח, במיוחד האחרונה כבת החוק החצופה והמרדנית. האנשים הנוספים בעיירה הקטנה והמייאשת של הופ הם מליסה ביירן ומליסה ווזי כראש העיר והשריף, עם אדם פטיט וריס אוון כגברים בשערהן.

הסיפור הוא מרתק ומרתק ודומה מאוד לאותם נרטיבים גדולים על משפחות לא מתפקדות ובעיות שבהן מצויים בכתבים אמריקאיים מתאודור דרייזר עד ג'ון סטיינבק ועד א.ל. דוקטורוב. זה עולה בחדשנות צחיחה לגיל העכשווי והתסריט של הבנים מדבר בנוחות והנאה. ניתן לזהות שתי אישיות מוזיקליות שונות בשירים הפופיים של בורן (שירים פופיים טובים מאוד בכך) ובמעברים המוזיקליים וה'ספריים' של דיוויס: ייתכן שזהו משהו לשמוח בו ולא לדאוג עליו - כך אני עושה. מעניין, אם כן, בזמן ש-'Loserville' ממש קרא פיזוריות בכוריאוגרפיה רבה שלה, כאן ההחלטה נראית כמו לקחה גישה מאוד קלה לתנועה. תצטרכו להחליט בעצמכם אם אתם חושבים שהבמאי של 'שער השמים' היה מקבל את אותה החלטה (זוכרים את הריקוד באוהל?).

עם זאת, זו יצירה נוספת מכובדת מהצוות המפיק סשה רגאן ומדגישה את מחויבותה המתמשכת לפיתוח תיאטרון מוזיקלי בריטי חדש. מאוד כדאי לחשוב ברצינות, כי היא תשוב ותשובה בשמחה ותקסום.

עד 8 באוקטובר 2016

רכשו כרטיסים ל'שם בחוץ' בתיאטרון ה-Union