ביקורת: 'Wreckage', תיאטרון מרקורי בקולצ'סטר ✭✭✭✭

פול טי דייוויס מבקר את ההצגה "Wreckage" מאת טום ראטקליף בבימויו של ריקי בידל-בלייר בתיאטרון מרקיורי קולטצ'סטר.

Wreckage

תיאטרון מרקיורי, קולטצ'סטר.

17 בפברואר 2023

4 כוכבים

אתר תיאטרון מרקיורי קולטצ'סטר

לאחר סדרת הופעות סולד אאוט בפסטיבל אדינבורו בשנה שעברה, מרגיע סוף סוף להתעדכן עם המחזה של טום ראטקליף על רומן אהבה גאה גם בחיים וגם אחרי החיים. ה-Wreckage הוא למעשה תאונת הדרכים שבה נהרג נואל, שותפו של סם. זו לא חשיפה, זה פותח את המחזה, וחוזר מספר פעמים ברצף שמרתק את הצופים. ראטקליף, המגלם גם את סם, לוקח אותנו קדימה ואחורה בזמן, מהרגע שבו הם נפגשים לראשונה ועד לחייו של סם ללא נואל, למרות שהוא עדיין יכול לראות ולשמוע אותו.

הטבע האפיזודי של המחזה, לדעתי, מקשה תחילה לתפוס את טיב הקשר ביניהם. יש אולי יותר מדי סצנות, והמחזה והקשר ביניהם מרגישים מעט חולפים. כמובן, רוב מערכת היחסים שלהם מתקיימת כאשר סם צריך לחיות לבד, עם נואל שתמיד נוכח, וכאן המחזה באמת גדל. גם ראטקליף וגם מייקל וולטרס כנואל, (ואז ככריסטיאן, שותפו לחיים של סם), מבצעים בתשוקה, ומשחקים את הניואנסים העדינים של התסריט בצורה יפהפייה. עם זאת, לפעמים המשחק הוא מעט היסטרי, במיוחד כאשר סם זועף בגינה מכעס על נואל, והווליום גבוה, ודקדוק נאבד. וולטרס גם, לפחות בהתחלה, לא עושה הבחנה ברורה יותר בין שתי הדמויות שלו, מה שמבלבל בהתחלה. אבל ככל שהזמן עובר ורגעים משמעותיים בחיי סם מוקרנים מאחוריהם בצורה אפקטיבית, (אספקט חזק מאוד), המחזה נהיה מרגש מאוד, ואם יש לכם אמונה, השם כריסטיאן מקבל משמעות.

הבימוי והעיצוב המצוינים של ריקי בידל-בלייר שומרים על קצב מתוח, ומציבים את האהבה במרכז. ככל שהקצב מאט, חוזק הקשר והטקסט מתחילים להופיע, והוא דיבר לרבים בקהל, ללא קשר לנטייה המינית. אנחנו לעולם לא מאבדים את אלו שאנחנו אוהבים באמת.

תיאטרון מרקיורי קולטצ'סטר