בחירת המבקרים: הבחירה של אמילי הארדי לשנת 2015

הבחירה שלי לשנת 2015 אינה יצירת תאטרון גאונית כמו ה-אורסטיאה של אלמיידה ואינה יצירת אמנות מבריקה ומקורית כמו גולם של 1927. למעשה, מדובר במחזמר פופוליסטי, שנוא על רבים, המתוארך לשנות השבעים.

שימו לב: אם יתומות עם קול מצפצף ושיער אדום אופטימי מעוררות בכם זיכרונות מטרידים מהפקות חובבים מהעבר, הביטו הצידה כי הבחירה שלי לשנת 2015 היא... תאמינו או לא... אנני.

הפקתו הקיצבתית והמרעננת של ניקולאי פוסטר - בתחרות ברחבי בריטניה עד יוני 2016 - העניקה חיים חדשים לכלב זקן מאוד. אנני, עם כוריאוגרפיה חדשה וצבעונית וקו 'פאנקי' שניתן להשוות אותו לזה של מטילדה של טים מינצ׳ין, יכולה סוף סוף לברוח ממקהלת האנחות שליוותה פעם את שמה.

בזכות ההתחדשות האנרגטית הזו, זה שוב מקובל לזמזם את Tomorrow של צ'רלס סטרוז (אוי!) ולהיסחף עם סיפור הזיגזוג מתיקות לדמעות של תומאס מיהן - בדיוק כמו שעשיתי כשהייתי בן שבע.

וזה, לדעתי, הישג ראוי לציון.

קראו את הביקורת של אמילי על אנני.