חזרה לעתיד המחזמר - סקירת ביקורות

בחזרה לעתיד: המחזמר ביקורות לונדון - אנו בוחנים מה חשבו המבקרים על ההפקה החדשה הזו בתיאטרון אדלפי, לונדון.

רוג'ר ברט כדוק בראון ואולי דובסון בתפקיד מרטי מק'פליי. צילום: שון אנסוורת' ברנס. מרטי מק'פליי והדלוריאן המפורסם הגיעו במהירות של 88 קמ"ש לתיאטרון אדלפי בלונדון אמש במחזמר בחזרה לעתיד. הזמינו כרטיסים למחזמר בחזרה לעתיד.

המחזמר בחזרה לעתיד כולל מוזיקה ומילים מאת אלן סילבסטרי וגלן באלארד ואת התסריט מאת רוברט זמקיס ובוב גייל, בהתאמה לתסריט שלהם מהסרט של 1985 באותו השם.

סדריק ניל בתפקיד גולדי וילסון. צילום: שון אנסוורת' ברנס

המחזמר בחזרה לעתיד בוים על ידי ג'ון רנדו, עוצב על ידי טים האטלי, כוריאוגרפיה מאת כריס ביילי, השגחה מוזיקלית, עיבודים קוליים ומוזיקליים מאת ניק פינלו, עיצוב תאורה על ידי טים לוטקין, ייעוץ תאורה על ידי יו ונסטון, עיצוב וידאו על ידי פין רוס, עיצוב סאונד על ידי גארת' אוון, עיצוב קסמים על ידי כריס פישר, תזמור על ידי איתן פופ וברייאן קרוק, עיבודי מחול על ידי דיוויד צ'ייס, מנהל קרב מאת מוריס צ'אן, פאות, שיער ואיפור על ידי קמפבל יאנג ושותפים, ניהול מוזיקלי על ידי ג'ים הנסון, בימוי עוזר ריצ'רד פיץ, כוריאוגרפיה עוזר מאת דארן קרנאל, עיצוב סט עוזר מאת רוס אדוארדס, וניהול הפקה מאת סיימון מרלו.

אולי דובסון בתפקיד מרטי ויו קולס בתפקיד ג'ורג' מק'פליי. צילום: שון אנסוורת' ברנס

במאי 2019, הוכרז כי המופע יקבל את בכורתו העולמית בתיאטרון האופרה של מנצ'סטר בפברואר 2020, לפני מעבר מתוכנן לווסט אנד לתיאטרון אדלפי. המופע בכיכובו של אולי דובסון, המשחק את תפקידו של הפרוטגוניסט מרטי מק'פליי, שבמקור שיחק בו מייקל ג'יי. פוקס. זוכה פרס הטוני, רוג'ר ברט משחק את אמרט ״דוק״ בראון, שבמקור שיחק אותו כריסטופר לויד. לחדשות על מופעים נוספים הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו

בחזרה לעתיד: המחזמר - תקציר ביקורות מבקרים למטה

https://youtu.be/B0BZ8tLKmls

הזמינו כרטיסים למחזמר בחזרה לעתיד הגרדיאן (אריפה אקבר) ✭✭✭ זהו מיזוג קולנוע ותיאטרון מפואר, עם אפקטים שאין מהם מפלט וגאגים מקוריים.

על אף שהמצאתו ושפע הפיפיות שבו, יש בו מישמש מוזר של מקוריות והעתקה, עם הדלוריאן שנותרת הכוכבת הגדולה שלו.

דיילי מייל (פטריק מרמיון)✭✭✭✭✭ ממדוק ועד הדלוריאן, הבלסט הזה מהעבר מכה בכל הנקודות הנכונות.

סורקים בקו המולה, מצמידים את סרט הראש שלכם ומתכרבלים לתוך הליאטרד שלכם מעור של מנוקד נמר. המחזמר של הקלאסיקה של שנות השמונים פשוט נשמע למערב וסט אנד, כשצמיגי הדלוריאן המסע בזמן שלו משאירים שישה קילוגרם של גומי שרוף על הסטרנד. ובאמת אין מילה לאמר זאת בצורה אחרת, חברים: המופע הוא בלסט מהעבר.

רוג'ר ברט כחבורה. צילום: שון אנסוורת' ברנס וריאטי (דיוויד בנדיקט) מחזמר וסט אנד כיף בהרבה למרות פגמים

למרות פגמיו הרבים, לא פחות מניקוד שיכול רק להיות שימושי, העיצוב המדהים של טים האטלי - משלב בהתלהבות הפקה פיזית, תאורה, הקרנה, סאונד והידראוליקה - מרים את מה שהאיים להיות השקת סרט לעינוג חי.

הבמה (טים באנו) ✭✭✭ שמחה בלתי פוסקת בתפאורה שמחה בלתי פוסקת

עם חלומות על מכוניות מעופפות ומשפחות שמחות, הסרט הציע חזון אופטימי לעתיד. במקום זאת, אנחנו כאן צופים במחזמר בחזרה לעתיד בעולם מגפה. עדיין, אפשר להתעלם מהעובדה שהמופע הוא ברמה תסריטאית, מבנית ורגשית בלגאן כאשר הוא מציע כזה שמחה בלתי פוסקת ותפאורה עוצרת לנשימה. כשאותו פיט עידן מפורסם מתנגן והדלוריאן עף, הזמן גם הוא פועל מחוץ לאזור.

רוג'ר ברט, רוזנה הילנד ואולי דובסון. צילום: שון אנסוורת' ברנס הזמנים (קלייב דיוויס) ✭✭ קלאסיקה נעצרת כמו דלוריאן עתיקה

בסופו של דבר, למרות זאת, זה כמו לשבת בדלוריאן בת 40 שנה ישנה ומעלה שריח המנוע נתקל בצרה. אני חושד שאם אתה אוהד נלהב שיודע כל שורה מהתסריט של הסרט, אתה ככל הנראה תזמין כרטיס בכל מקרה.

סטנדרד של ערב (ניק קרטיס) פיסה כמעט חלקה של בידור מלהטט

גם מכונת הזמן היא הצלחה במוזיקל המשובב הזה של הקלאסיקה הקולנועית משנות השמונים. החזותי של המופע הוא פינוק, עם המון בדיחות פנימיות וריקודי סווינג סוערים, כולל אחד שהוא מחווה חסרת עכבה לקלאסיקה נוער אחרת משנות השמונים, פוטלוס. ובוא נהיה כנים: החרדה הגדולה ביותר הייתה איך הם יעשו את הדלוריאן, כיוון שמכוניות על הבמה נוטות להיות נייחות או איטיות. למרבה השמחה, מכונת הזמן היא הצלחה של הנדסה תיאטרלית, מוכרת במיידי אך עם שדרוג ושיפוץ. ממש כמו המחזמר עצמו. לכו, תהנו.

רוג'ר ברט והחבורה. צילום: שון אנסוורת' ברנס הטלגרף (דומיניק קוונדיש) ✭✭✭✭✭ סקוט נהדר! המחזמר הזה מבוסס על הקלאסיקה של שנות השמונים ולא אמור לעבוד - אבל הוא מעולה

זהו ניצחון מרגש. האם זה המחזמר הכי מופתי בסביבה? לא, אבל זה לא פחות מסע בידור אמריקאי מדהים מאשר המילטון. וזה מכבד כל כך את האתוס החביב של הסרטי הבלוקבסטרים של שנות השמונים, זה כמעט מבקש לפלס דרכו לתוך הקאנון. היעד הבא, אי.טי?

הזמינו כרטיסים למחזמר בחזרה לעתיד