ביקורת: סטיל, תיאטרון מרקורי קולצ'סטר ✭✭✭

עדיין

תיאטרון מרקורי

3 בפברואר 2017

3 כוכבים

הזמנת כרטיסים

האודיסאת ןוויאן מאייר באמת התעצמה מאז מותה ב-2009. בין חפציה היה ארגז תה עם צילומי הרחוב המדהימים שלה, כולם לא נראו, מעולם לא הוצגו, כולם צולמו במשך השנים במצלמת הרוליפלקס האמינה שלה עם עדשה כפולה. היא הציגה את צילומיה רק פעם אחת, ומבקרי ניו יורק השבירו אותם. היא עברה לשיקגו, הפכה לאומנת, והמשיכה לצלם. כיום צילומיה משווים סכומים עצומים, והאנשים שגילו אותם התעשרו.

המחזה מדמיין מפגש בין מאייר לבין מכור לסמים/האקר בדיוני הידוע רק כ-H, והדיון מתמקד בזכויות יוצרים וזהות. H גונב את זהותם של אנשים באלקטרוניקה, וכשהוא מסטול, הוא פוגש בעבודותיה של מאייר בתערוכה בשיקגו, וויאן מתעוררת לחיים כאשר הם דנים בעבודתה ובנתוניה, בעלות ורכוש. המחזה מעורב לגמרי, הקהל עומד במשך זמן ההצגה, ואתם יכולים להוריד את האפליקציה 'עדיין' כדי לצלם את המופע.

התנגשות התרבויות העבר והנוכחית יוצרת ברית לא קלה. אף שבט פיצ'ג'רלד כמייר מצוינת, מעט ידוע על חייהּ בפועל, ולכן קשה לשחזר אירועים ממשיים. אבל היא רחוקה מאד משטחיות והדמות המעניינת ביותר, ורציתי לדעת יותר - גם אם לא הכל נכון, רציתי שהמחזה יחקור לעומק את הסיבות שלה להחביא את האומנות שלה. בתור H, מולי טיילור משכנעת כדמות שהיא לא מאד אהובה, חשתי מעט אמפתיה כלפיה, אף שהתמות של המחזה בנושא בדידות וניתוק רלוונטיות למדי. הכותב, פול הודסון, נראה חסר רצון להתחייב לגמרי לאף דמות, שתיהן נראות דו-ממדיות וקצת סקציה.

הבעיה המרכזית של ההפקה היא העבודה עצמה. כל אחד מצילומיה של מאייר שמוקרנים על המסכים מספר אלפי סיפורים, וכאן נמצא המחזה. שום דבר על הבמה לא משתווה לצילומי החיים האמיתיים שנתפסו, והמחזה לא מכיל אף אחד מההקשרים הרגשיים שהצילומים עושים.

עד 4 בפברואר 2017

תצלומים: לודו דס קונז'טס

הזמנת כרטיסים למחזה 'עדיין' בתיאטרון מרקורי