סקירה: סדרת הקונצרטים של סת' עם ג'סיקה ווסק אונליין ✭✭✭✭✭

ג'וליאן איבס סוקר את הופעת השבוע מסדרת הקונצרטים של סת' בהשתתפות ג'סיקה ווסק מברודוויי המשודרת אונליין.

ג'סיקה ווסק סדרת הקונצרטים של סת': עם ג'סיקה ווסק וסת' רודצסקי שידור חי אונליין ביום ראשון, 24 בינואר, שידור חוזר ביום שני, 25 בינואר

5 כוכבים

בקר באתר סדרת הקונצרטים של סת'

התחילה עם 'Beautiful' (קרול קינג) הגוון החם, הסקסי, והעשיר של מצו של אלת הרוק הבימתית, ג'סיקה ווסק, השיקה את התכנית, ואת הסדרה, בהשקה בטוחה לעידן 'ביידן' הנוצץ והחדש הזה.  מאומנת קלאסית, פעילה ונמרצת בצורה מרשימה כצעירה, השחקנית-הזמרת היהודיה-פולנית הזאת היא התגלמות כל מה שהמחזמר האמריקאי נע בו.  תקשיב לה לשיר את 'Someone To Watch Over Me' של גשווין, תבין: טכניקה כאן היא כל מה שצריך להיות, אבל אף פעם לא - אף פעם - עוקבת את הסיפור, מצב הרוח או הרגש.  כרגיל, המפתח כאן הוא הצבעוניות האין סופית של קולות התנועה, שבו הביטוי הרגשי הוא הכי משכנע - מהצלילים הכי טהורים, הכי רכים, הכי עגולים ויפים, עד לוויברטו קטן ומלהטטים בתוך ובחוץ מדפורות חשופות עד לאין שיעור.

כן, אנחנו לא מפחדים לדבר טכני בתכנית הזו.  למה?  אם אין לך טכניקה - ולב, אתה לא תהיה כמוה.  כלומר, אם אין, אז בסופו של דבר תהיה אחד מהזמרים שיש להם רק 'המכונה' של קולם לשרת אותם, ותמיד נכשלים לגעת בנשמה.  (ולא נדבר עליהם.)

לדוגמה, שיר כמו 'I Don't Know How To Love Him' (אנדרו לויד-וובר/טים רייס) - שהיה הבא בתור - הוא דוגמה מצוינת למה שאתה יכול לעשות אם תבצע החלטה חזקה, ברורה, ובעקביות מוחלטת לגבי של מי הקול שאנו שומעים: צליל מחוספס יותר, אדמתי יותר, חודרני יותר ממה ששמענו עד עכשיו.  ואם תשמע את הסיפור שהיא מספרת, של ניסיונות 'להשתלב' כעובדת וול סטריט טובה, עובדת קשה בדרך לוילה בסקרסדייל, ושנאת זה - זה במידה רבה מאד בשל היכולת שלה להשתחרר מהמגבלות של ציפיות שמרניות וכבוד בורגני.  הסיפור שהיא צריכה לספר, במילים אחרות, הוא באמת סיפור של מרד וחוסר שביעות רצון.  (אך, בניגוד לזה של טראמפ, זה היה מצליח.)

בהמשך: 'A Million Dreams' מפסק ופה של Pasek and Paul מתוך 'The Greatest Showman'.  איזה שיר נהדר, אבל איזו הוכחה עוד יותר טובה לכך שמחזות זמר באמת כותבים את הפסקול שמלווה את החיים הללו של תשוקה, מחויבות, אמונה ו - המפתח - אומנות מושלמת.  למעשה, כשאתה שומע את ווסק שרה את זה, אתה באמת יכול 'לראות' אותה מבצעת את המספר הזה על הבמה: ישנה אמונה דרמטית מובנית בקולה הנפלא.

ואז קיבלנו מנת דיסני.  נסיכת דיסני, כפי שהיא.  טוב, סוג של נסיכה בכל זאת: וזה היה, טוב, אני מניח טריטוריה של אלן מנקן.  מי עוד כותב את כל המוסיקה לפרנצ'ייז הזה?  בידיה, 'Part Of That World' (מילים, הווארד אשמן) הופך לשיר 'אני רוצה' חמוד לכל נערה יהודיה נמרצת שמגיעה למנהטן, יושבת בדיינר ומביטה החוצה על הזמזום של העיר ניו יורק, חולמת על 'קפה ו...'.  מה יש לזה לעשות עם בנות ים?  ובכן, הפעם האחרונה שבדקתי, אין בנות ים בעולם הזה, אבל יש הרבה אנשים.

זה מה שכל עניין במחזות זמר: היכולת-לעשות, בוא נעשה את זה במצב הרוח שמוסיונר שלנו ג'ס מתגייסת לכוחות חברתיים ופוליטיים, כמו זכויות ה-LGBTQ, ועוד.  הדוב של שיתוף הפעולה הזה - מהדהד - נשמע לכל אורכים של אחד מהפסקולים האיקוניים של ימינו, 'Wicked' של סטיבן שוורץ.  אז קיבלנו מנת מהמעולה הזה, לפני שהעברנו את ההילוכים העירוניים לצד המערבי בשביל חתיכה משל אניטה המספרת את החלק שלה בסיפור ההוא (ברנשטיין/סונדהיים), שבסופו של דבר לקח אותנו ל'גשרים של מדיסון קאונטי', המוזיקה והמילים המקסימות ביותר הליריות של ג'ייסון רוברט בראון.  אך במקום לשמוע מזה שמענו את 'I Can Do Better Than That' מאחד המופע של JRB המרתקים בלי סוף, 'חמש השנים האחרונות'.

כמה שונה, כמה מאוד, מאוד שונה הלהיט המסיבי הראשון של אלטון ג'ון וברני טאופין, 'השיר שלך'.  ג'ס מספרת את הסיפור של לגדול בבית מלא במוסיקה של שנות השבעים - עשור בו גם רודצסקי מאוהב.  מייד אחר כך הגיעו שירים יותר קצביים, ואז קיבלנו את 'Another Hundred People' (סונדהיים, מתוך 'Company') מהזמרת הזאת שהיא עשתה התנועה של ניו יורק זורמת בעורקיה.  וכשהיא שרה כך, בוודאי שאנחנו שם, גם כן.

'האם זה באמת קרה?' היא שואלת לאחר מכן, במחזה נוסף מהלהיטים הגדולים של 'Wicked', 'כשאני פוגש את הוויזארד'.  טוב, אני מניח שזה כן קרה.  ולא היה זה נהדר שהיינו שם כשהוא קרה?

קרא ביקורות נוספות מסדרת הקונצרטים המקוונת של סת' כאן