ראיון: קמרון בלייקלי וג'ואן קליפטון על משפחת אדמס

דיברנו עם קמרון בלקלי וג'ואן קליפטון על גילום גומז ומורטישה בסיבוב ההופעות הנוכחי של משפחת אדמס בבריטניה.

קמרון בלקלי (גומז) וג'ואן קליפטון (מורטישה) במחזמר של משפחת אדמס. צילום: פמלה ריית' סיבוב ההופעות של משפחת אדמס בבריטניה כבר החל, וקמרון בלקלי וג'ואן קליפטון לקחו הפסקה מהטנגו כדי לשוחח על גילום זוג התיאטרון המוזיקלי הבלתי רגיל ביותר. לוח הזמנים של סיבוב ההופעות של משפחת אדמס כאן. מה מצפה לקהל שמגיע לצפות במשפחת אדמס? קמרון: הרבה משונות, הרבה צחוק והרבה אי-הבנות. במובן מסוים זה כמו פארסה כהה. ואני חושב שכולם צריכים קצת בריחה ברגע זה, לאחר השנה וחצי שעברנו כולנו, והמופע הזה באמת מספק את זה. ג'ואן: זה מופע משפחתי שגורם להרגשה טובה, כיף, וצחוק בקול רם. הצופים מכירים את הדמויות, הם מכירים את עולמה של משפחת אדמס מהתוכנית הטלוויזיונית והסרטים, אבל יש כמה הפתעות בשרוול. וזה באמת, באמת מצחיק. גורם ההרגשה הטובה זה משהו שכולם משתוקקים אליו אחרי מה שכולם עברו. איך שמרתם את עצמכם עסוקים במהלך השנה וחצי האחרונות? ג'ואן: כמה זמן יש לך? אני, קאטיה ג'ונס מרוקדים עם כוכבים והחברה שלי סשה לטויה יצרנו קורס מוטיבציה מקוון שנקרא The Beyond Lockdown Empire, שהלך כל כך טוב שהפכנו אותו לספר. המשכתי לעבוד על מחזמר שאני כותבת עם בן אדמס שנקרא Bloody Nora. עשיתי גם שיעורי ריקוד בזום, פודקאסטים, הרבה דברים - שמרתי על עצמי עסוקה כי אני לא טובה בלקחת חופשות. קמרון: השתמשתי בכישורי הנהיגה שלי כדי לעשות משלוחי Argos לתקופה מסוימת, וזה היה כיף מאוד. אני באמת נהנה מנהיגה אז חשבתי 'איך אוכל לפחות לנסות ולהרוויח קצת מזה?' עשיתי את זה וזה היה מאד מהנה, פשוט להישאר פעיל ולעשות משהו. מה אתם הכי מצפים לו לגבי חזרה לבמה? קמרון: רק ההתרגשות מלעשות מה שאתה מאומן לעשות, המקצוע העיקרי שלך, ולהתחבר שוב לקהל - לדעת שאתה מקווה לגרום לאנשים להיות שמחים ולגרום להם לצחוק. זה גם הולך להיות נהדר לראות חלקים אחרים מהמדינה כי כולנו היינו במצב כלא כפוי לזמן כה ארוך. ג'ואן: אני לא יכולה לחכות להתרגשות של קהל חי שוב. אני אוהבת גם משחק קולנוע אבל ההיבט החי של התיאטרון בשבילי כל כך מרגש - העובדה שכל דבר יכול להשתבש בכל נקודת זמן, או שמישהו יכול לעשות משהו שונה על הבמה ואתה צריך להגיב לזה, או איך הקהלים מגיבים לדברים שונים בחלקים שונים של הארץ.

הקאסט של משפחת אדמס. צילום: פמלה ריית' מורטישה וגומז הם דמויות כל כך אייקוניות. איך אתם מכניסים את החותם שלכם אליהם? ג'ואן: כשאני מקבלת עבודה אני צופה בסרטים או בכל מיני חומרים מההופעה פעמיים מקסימום, ואז אני לא צופה בזה יותר. אני מקבלת תחושה לדמות, ואז אני עוזבת את זה כי אני רוצה לעשות את הגרסה שלי לזה. עשיתי Thoroughly Modern Millie אבל אני אף פעם לא אהיה ג'ולי אנדרוז, עשיתי את The Rocky Horror Show אבל אני אף פעם לא אהיה סוזן סרנדון, ואני לא אהיה קרולין ג'ונס מהתוכניות הטלוויזיה של משפחת אדמס או אנג'ליקה יוסטון מהסרטים. קמרון: תמיד הייתי מעריץ גדול של ראול ג'וליה, שגילם את גומז בסרטים. רציתי לעשות אותו די ספרדי, כמו שהוא היה בסרטים, ולעשות אותו כמו רומנטיקן מהסוג של אידול הצהריים. זה תפקיד מדהים כי יש לו הכל. והאופן שבו המלחין כתב את הפסקול זה שונה לכל דמות, כך שגומז מקבל את כל סוג המוזיקה הלטינית – מאוד דרמטי ורומנטי עם תחושה ספרדית. האם יש לך משהו במשותף איתם? קמרון: אני בסתר די אוהב לגדל שפם בסגנון רטרו של שנות ה-70. נקשרתי אליו מאוד כשעשיתי את המופע לראשונה ב-2017 ולא נפטרתי ממנו עד כשנה לאחר מכן. עם הרומנטיקנות של גומז, אני מאוד דומה לו במובן הזה, וכמוהו גם עם התשוקה שלו. ג'ואן: אני עקרב אז אולי יש לי צד אפל אבל זה לא יוצא לעתים קרובות. הדבר המרכזי שיש לנו במשותף הוא אהבה עזה והגנה על המשפחה, אבל אני לא חושבת שהיא אוהבת לשבת בבית לשחק עם סליים או לעשות פאזלים בזמנה הפנוי, בניגוד אליי. זה מלא במספרים מוזיקליים גדולים. האם יש לך מועדף לביצוע? ג'ואן: ‘Death Around the Corner’. מורטישה כל כך אפלה וגוטית ויש לה את המספר בברודוויי הגדול הזה על מוות. אני חושבת שזה פנטסטי. קמרון: יש אחד שנקרא ‘Happy/Sad’, שהוא שיר מחזיר מחשבות חמוד שגומז שר לבתו. תמיד זה גורם לי לחשוב על הבת שלי נואל, שהפכה לשמונה באוגוסט. כשעשיתי את המופע לראשונה אני זוכר שקיבלתי גוש גדול בגרון והתקשיתי מאוד לא לבכות. האם אתה זוכר מתי לראשונה נתקלת במשפחת אדמס? קמרון: אני חושב שזה היה הסרט הראשון עם ראול ג'וליה ואנג'ליקה יוסטון. אני גדלתי עם הידע על משפחת אדמס אבל הייתי יותר בקבוצת הגיל של משפחת המונסטרס. ג'ואן: אני ואחי קווין היינו צופים בזה בטלוויזיה כשהיינו ילדים ואהבנו את הסרטים. אני מעריצה גדולה והייתי כל כך שמחה כשקיבלתי את העבודה הזו שציירתי אפילו את מורטישה. זה התחיל כקריקטורה חוזרת שנות ה-30, הפך לתוכנית טלוויזיה בשנות ה-60, סרטים בשנות ה-90 ומחזמר באפסים. למה אתה חושב שזה נמשך כל כך הרבה זמן? ג'ואן: זה כיף לראות את משפחה הזו שהיא לא המודל האמריקאי המחייך והתמים של דיסנילנד העולם. הם לא טיפוסיים בשום דרך וזה ממש כיף לראות איך הם מתנהגים בהשוואה למשפחה ממוצעת בטלוויזיה או בסרטים. קמרון: אנשים בעצם אוהבים ליל כל הקדושים ואת המאקברי, בנוסף יש את התיעוב הזה של דמויות מאוד משונות באותה משפחה. יש גם את האפלה והכיף שמשפחת אדמס יש לגברברים ולאור הירח. אני חושב שצופים מרותקים מהשילוב של האור והחושך ואיך שהוא לגמרי הופך. פשוט מרתק ויש כל כך הרבה הומור אפל שאפשר להוציא מזה. מהי הדבר האחד שאתה לא יכול להסתובב בלעדיו? קמרון: כי אני צריך להישאר בכושר עבור מספר הטנגו זה יהיה חייב להיות רצועות ההתנגדות שלי. יש טנגו של חמש דקות בסוף המופע מתקרב, אז התחלתי להתאמן ולרוץ שוב - שהגוף שלי שנא בהתחלה אבל ברגע שכל השלפוחיות התייצבו יהיה לי בסדר... ג'ואן: אני לוקחת פאזל לכל מקום. אם אני מצליחה לסיים אותו אני נותנת אותו לאחד מהלבושים אם הם רוצים אותו. אם אני לא מסיימת אותו אני מפרקת אותו ולוקחת אותו למקום הבא כדי לנסות אותו שוב. מצא עוד על סיבוב ההופעות של משפחת אדמס בבריטניה