ביקורת: Drip Feed, תיאטרון אסמבלי ג'ורג' סקוור, פסטיבל אדינבורו ✭✭✭✭

מארק לודמון סוקר את המחזה החדש של קרן קוגאן "Drip Feed" בתיאטרון Assembly George Square בפסטיבל אדינבורו ובתיאטרון סוהו בלונדון

צילום: אלי וייט Drip Feed תיאטרון Assembly George Square, פסטיבל אדינבורו

ארבעה כוכבים

יושבת עם הנגאובר על ספת מיטה בלויה, ברנדה תקועה. קשה לה לצאת מהמקום שבו גדלה כמו שקשה לה להתגבר על סיום מערכת היחסים האחרונה שלה. במחזה החדש שלה Drip Feed, מספרת קרן קוגן את סיפורה של נשמה אבודה בעיר השמרנית קורק בשנות ה-90, כשהיא נעה בין עבודה משעממת וחסרת עתיד ליציאות שיכורות עם חברתה הטובה ורוניקה. בגיל 34, ברנדה סוף סוף מתמודדת עם המצב שאליו הגיעה בחייה וכיצד היא יכולה להמשיך קדימה.

בבימוי של אואנג מרפי, Drip Feed מלא בהומור יבש ואפל, עם הופעת יחיד חזקה ומרתקת של קוגן עצמה. סיפור של ברנדה מתחיל כשהיא מתחבאת מחוץ לבית של אהובתה לשעבר אוליביה, תוך שהיא מאוזנת בזהירות על פח אשפה, וסוג כזה של פרט רב-ממד טמון בלב העניין של הסיפור. לכתיבה יש יופי מחוספס, שהיא נוטה לליריקה פואטית תוך כדי דיבור בכנות ברוטלית על העליות והירידות בחייה של ברנדה.

בהפקה של תיאטרון סוהו וחברת התיאטרון Fishamble, Drip Feed הוא מצחיק מאוד תוך שהוא מטפל בדרכים מעודנות בנושאים כהים יותר כמו אובססיה, מחלת נפש ואובדן. ברנדה נוגעת בזהות הקווירית שלה ובהומופוביה שהיא חווה לעיתים, אך מדובר כאן יותר באישה המתמודדת עם שינוי ומנסה למצוא עתיד יותר מקווה לעצמה.

מציגה בפסטיבל אדינבורו עד ה-26 באוגוסט 2018 ובתיאטרון סוהו, לונדון, מה-24 בספטמבר עד ה-20 באוקטובר 2018