סקירה: The Approach, Assembly Hall, פסטיבל אדינבורו ✭✭✭✭

מרק לודמון סוקר את המחזה האחרון של מארק או'רו, הגישה, באולם אסמבלי בפסטיבל אדינבורו

הגישה בפסטיבל אדינבורו. צילום: פטריק רדמונד הגישה אולם אסמבלי, פסטיבל אדינבורו

ארבעה כוכבים

הזמן עכשיו

בהתעסקותו בחברות ויחסים, המחזה החדש של מארק או'רו, הגישה, מרגיש כמעט וויפאריסטי. הוא מכסה ארבע שנים וכולל שלוש נשים שבסדרה של מפגשים מגוונים נפגשות בבית קפה בדבלין כדי לעדכן זו את זו בחדשותיהן. מהבנאלי ועד העמוק והאישי, זה מרגיש כאילו אנחנו מאזינים לשיחות רגילות שמעט מעט מציעות רגשות גולמיים וכאב מתחת לטון קליל ורכילותי.

שלושתן - האחיות אנה ודניס וחברתן קורה - חולקות היסטוריה ארוכה יחד, לאחור לתקופה היכלונית כשהיו צעירות, מאושרות ורווקות. עכשיו כשהן מתקרבות לגיל העמידה, הן מנווטות יחסים קשים שמרגישים כמו תגובה לבדידות שנותרה לאחר אובדן הקירבה הצעירה שלהן. אך, כשמדברות על דיאטות וחיי דבלין, העובדות הן חולפות ומשתנות. סיפוריהן של הנשים מתגלים כשברי עבר והווה יוצאים למה שקורה קוראת "שיחות עמוקות" שלהן. כמה פרטים נשארים מעורפלים או לא מדוברים, מה שמרמז על זיכרונות כואבים שאף אחת מהן לא יכולה לדבר עליהם. זה הופך את הגישה, עם זמן הצגה קומפקטי של 65 דקות, לחוויה אינטנסיבית כמו לנסות לפענח את הפאזל של שיחה שמתבצעת למעלה.

העוצמה של ההפקה טמונה בשלוש הופעות מאופקות אך מעוצמות בעדינות של קת'י בלטון, אייסלינג או'סאליבן ודרבל קרוטי. בבימויו של המחבר, הן הופכות את השיחות היומיומיות לכאורה להסתכלות מעודנת להפליא על יחסים מורכבים שבו טראומות עבר ותסכולים העמידו מחסומים מתסכלים לקירבה אמיתית.

רכישת כרטיסים לגישה