בחירת המבקרים: גארי סטרינגר בוחר את גולות הכותרת של התיאטרון לשנת 2019

המבקר החדש ביותר שלנו בצוות BritishTheatre.com, גארי סטרינגר, בוחר את רגעי התיאטרון שלו לשנת 2019.

זווי אשטון (אמה), צ'ארלי קוקס (ג'רי) וטום הידלסטון (רוברט) ב'בגידה'. צילום: מארק ברנר בגידה – תיאטרון הארולד פינטר

הבמאי ג'יימי לויד הביא סודות ושקרים מפינטר לפינטר עם 'בגידה', מחקר על מערכות יחסים הפוך. טום הידלסטון וצ'ארלי קוקס הציגו מתח הומוארוטי כשהם הקיפו אובייקט של תשוקה משותפת, ביצוע מעולה מזווי אשטון כאישה בחייהם של שניהם. הכרונולוגיה ההפוכה שמרה על מתח וגילתה אמתות נוספות בעוד אחרים הפכו למפוקפקים, חשפה את שבריריות הלב האנושי. הסט הכהה והפיתוח התאורה המרשים של סוטרה גילמור וג'ון קלארק בהתאמה שמרו על השחקנים במרכז הבמה במחקר חסר פשרות על תכנוני מערכות יחסים.

ג'וני פיינס ועומאר מאליק ב'הכביסה היפה שלי'. צילום: אלי קורץ הכביסה היפה שלי – Curve, לסטר ובסיור

מלבד אספקת חומר חדש, טננט ולואו, הידועים כ- Pet Shop Boys, חפרו בקטלוג הכוכבים שלהם כדי לספק פסקול מושלם לעיבוד זה של הקלאסיקה המודרנית של חניף קוריישי. ג'וני פיינס ועומאר מאליק היו מקסימים כאוהבים חוצים-סבון, מפלרטטים בשובבות ונכונים לאמץ את 'ההזדמנויות' בעידן של תאצ'ר, על אף המכשולים התרבותיים, חברתיים ומשפחתיים הרבים בדרכם. יצירת ליהוק חכמה עם גורדון וורנקי, עומאר בסרט הזוכה בפרס אוסקר מ-1985, בתפקיד פאפא. מעל לשלושה עשורים מאז שהסרט זעזע את הקולנועים, ולמרות סובלנות גדולה והתמזגות, בצער אני חושש שג'וני ועומאר לא יושארו לעצמם בבריטניה המודרנית והכביסה היפה שלי נשארת תזכורת רלוונטית נגד שאננות

החברה של 'מתוקת שלי'. צילום: יוהן פרסון מתוקת שלי – מחסן דונמר

האם אתה רוצה ליהנות? הפקה רוחנית זו בהחלט סיפקה זאת, עם אן-מארי דאף שנותנת את כולה בציור מגונן, שתפס באמת את התקווה, השאיפה והתמימות של צ'אריטי. תצוגת השנות השישים ההוללות המקורית הופעלה בצורה מרשימה בעיצוב סט בהשראת וורהול של רוברט ג'ונס. מסלול האהבה האמיתית בהחלט אינו הולך כפי שצריך למחולנית המונית צ'אריטי, אבל היא עדיין מעזה לחלום ולחלום גדולות. אני בהחלט שותף לקלסטרופוביה של אוסקר לינקוויסט (ארתור דארביל) בזמן סצנת המעלית המרגשת. הפקה גדולה, עזה וחצופה.

קלייר פוי ומאט סמית ב'ריאות'. צילום: הלן מייבנקס ריאות – אולד ויק מאט סמית וקלייר פוי הביאו את הכימיה שלהם מהמסך הקטן לאולד ויק בצורה מרשימה עבור 'ריאות' של דאנקן מקמילן הומוריסטי קודר. בבימויו של מתיו ורצוס בעיצוב סט יעיל מחושך רוב האוול, זהו סיפור על אהבה אמיתית מסובכת על ידי דאגות מאוד עדכניות לגבי שינויי אקלים וכיצד פעולות היומיום שלנו משפיעות על הסביבה. איך שוקלים חירותנו האישית וציפיותינו מול התחייבויותינו החברתיות הרחבות יותר ואחריותינו לדורות העתידיים? שאלות גדולות עם לב גדול, היצירה הזו של שניי מרתומדל לפתרונות פשוטות, אך שופעת הומור להתמודדות עם האכזבה של המאה ה-21.

הצוות של 'איש אחד, שני אדונים' בתיאטרון דרבי. צילום: רוברט דיי איש אחד שני אדונים – תיאטרון דרבי

דרבי – העיר המרכזית ביותר בבריטניה – נהנתה מעט זמן ליד הים, ליד הים כשריצ'רד בין משחק קלאסיקת מודרנית שטויותיות הגיע לתיאטרון דרבי בשיתוף פעולה עם תיאטרון המלכה להרנצ'רץ'. דיוויד אוריילי כבש את תפקיד פרנסיס הנשאל בכושר קל, קומדיה פיזית בזמן מדויק ומעורבות מקסימה עם קהל נלהב. מעבר כפול ותגובות כפולות חפרו את הצחוק ושמרו על הקהל משוער ונמשב בנחמדות. האינטימיות סוף-המזח הוגברה עם תמיכה מוזיקלית מצוינת מלהקת הבית The Rozzers, שאכן צריכה לקבל חוזה הקלטות.

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו