ביקורת: אדם פסקל וסת' רודצקי, קונצרטים של סת' אונליין ✭✭✭✭✭

ג'וליאן איבס סוקר את אדם פסקל המופיע עם סת' רודסקי כחלק מסדרת הקונצרטים המקוונת של סת'.

אדם פסקל סדרת הקונצרטים של סת' עם אדם פסקל וסת' רודסקי

בשידור חי באינטרנט יום ראשון 20 בדצמבר, חזרה ביום שני 21 בדצמבר

5 כוכבים

אתר סדרת הקונצרטים של סת'

הערה מפחידה נתקבלה בעומק החורף בביצועו העסוק והקרוע של פסקל לפרולוג מכביד במיוחד מ'עלובי החיים' (שונברג/בובליל).  קולו שלו בהחלט נשמע 'חי' למספר כמו זה: מלא בכאב ובייסורים של חיים מבולבלים ומסוכנים.  כמה מתאים לזמננו.  האם לא כולנו רועדים מהפחד מאיזו גובה הזחיחות אנו מעלים כעת?  ובכן, אם לא משהו אחר, קטע זה לוכד את כל הכיעור של הסבל האנושי.

ואז מתחילים הבדיחות.  על סת' רודסקי בדרך כלל ניתן לסמוך שיוסיף מספר רפליקט מרוצף אחר לסדרה זו שלו, תוכניות צ'אט אינטימיות עם פסנתר ושירים והרבה שמועות מגרות, אך למעשה די תמימות.  זו גם הזדמנות עבור העולם להתעדכן במתרחש בסתלנד: עם לימוד זהיר, מתברר במהירות שהמנהל המוזיקלי הזה אוהב לחזור ולעבוד עם אנשים שהוא כבר מכיר, ואז מסתבר שהם מכירים הרבה מהאנשים שהוא מכיר, וכן הלאה.  זה פשוט 'משפחה'!  כמה מושלם לעונה זו של איחודים חלקיים ומפגשים חלקיים.  אם אתם מבינים למה אני מתכוון.

אחד הדברים הגדולים בתוכנית זו, שמציגה אמנים עם קולות שירה מרהיבים, הוא לשמוע אותם מדברים ומדברים ומדברים על איזה קול נורא יש להם ואיך הם מעולם לא עשו דבר כדי לטפל בו וכן הלאה.  האם זה לא מדהים?  ואז, הם מתחילים, נגיד, את הפזמון הראשי של 'שיער' (רגני, ראדו, מקדרמוט), שבו החסרניות בקולו של פסקל מקבלות צליל היפי, פאנקי ורוקנרולי של שנות השישים.  ככה בדיוק.  (עם קריאת סירנה מרהיבה של טנור עליון לראש צליל מושלמת בעירוב.)  אבל הוא מהמנור: מוזיקאי רוק אמיתי, מציע את סחורותיו לקהלים לא מעריכים או לחלוטין נעדרים.  זהו סיפורו של כישלון אנושי.

סת' רודסקי

מה שמדהים ומעורר השראה בתוכנית זו: זה הכול על אנשים שבאים ממצבים לא ראויים במיוחד בצורה דוביית.  וכיצד רוח האדם מנצחת על כל קושי.  לא משנה כמה מאפשר.  ואז, כאילו בקסם ברודוויי, הפיתוי לעבור לתיאטרון מוזיקלי השתלף לעולמו התמוה.  וורנס באקסטר, חזור, הכול נסלח!  כך, באופן טבעי כמו שהלילה עוקב אחרי היום, נכנס לחלק במחזה היחיד המלא שכתב ג'ונתן לארסון באופן מלא, 'רנט'.

ואז נעלמנו לאחד מאותם 'שיבושי טכניקה' לחלוטין בלתי מתוכננים ואותנטיים שגם הם תכונות הליבה של העסק יוצא הדופן הזה.  אלה למעשה די חלק מהחוויה, שתמיד מבקשת לרכוש את תחושת האימפרוביזציה והספונטניות המוחלטת, עם סת' מחליק באמנותיות את נכדיו האורחים לכל כדור קר, או מתרחץ בגילוי בלתי צפוי!  זה כיף מרהיב ומחמם את הלילה החורפי הארוך טוב יותר מחצי גלון בורבון.

טוב מזה, קיבלנו את 'פינאלה B', מ'רנט', שאדם שר ליווי של גיטרה קלאסית משלו, נותן למופע תחושה כפרית, כפרית משהו (תחשבו על 'הנערה מכפר הצפון').  זה מוזיקה שעדיין מטילה צל עצום לפניה.  כותבים אחרים לתיאטרון המוזיקלי, אפילו אלו שבאים מעולם המוזיקה המדלגת, מתקשים להתמודד עם זה.  אי אפשר להעתיק אותו, גם לא לטעון שהוא לא קרה; אבל לאן התיאטרון הולך אחרי שדלת נפתחת כך... ואז נסגרת מיד?

'אידה' (אלטון ג'ון/טים רייס) היא חלק מהתגובה.  'חיים מורכבים' הוא בלדה כוחית חלקה לטנור של פסקל, במיוחד כשסת' מתבל את השמיעה בהרמוניות מפוקחות במיוחד: יש נשימה בוהקית מסתתרת בתווים המבריקים, הזוהרים של הופעותיו של אדם, מעניקה סוף מתח לסוג זה של אירועים ראויים להפתעה כזאת, כאשר אורחים מצליחים להמשיך ולהפתיע את הקהל, חושפים עוד ועוד פנייה נוספת במסע שלהם.  מה שהוביל אותנו, ברשלנות, לזוג מדהים של קנאדר ואב קטעים, אחד מהצגה שהוא שיחק בברודווי, 'קברט', 'אולי הפעם', עונה בקריאה אינטימית ועוד נמחק לשיר האחרון, 'אני לא כל כך דואג', שיר שנכתב בזמן מסיבת ארוחת ערב כתפלגת - כאן, נשמעת כנשף לתוך התפעלות צינית.

משם, לטריטוריה הרגשית המופלאה של טים רייס ובני אנדרסן וביורן אולוווס', 'רחם על הילד', מהמיטב הבינלאומי שלהם, 'שחמט': פסקל מנמיך בקצרה את ממדיה, מביא את הפתוס שלה לחבירה חושית, לפני שהוא פותח את הטריטוריה הדרמטית בגימור תיאטרלי מקסים.  לא לשווא הפכה השיר הזה ללהיט.  בידיו של שחקן שירה ממש ממש טוב, זו מפוארת.

כל הציניות המותשה הזו, עם זאת, חוממה עם כמה דקות מ'ממפיס' (עוד פייבוריט בתוכנית זו, מאת דייוויד בריאן וג'ו די פייטרו), והמספר של השעה 11, 'ממפיס חי בי'.  זהו מספר נהדר, מנגן בלב זמן ארוך לאחר שפניו נעלמו.  'באמת הייתי רוצה לראות אותך הלילה' של פארקר מקגי ו'אני לא יכול לחיות, אם לחיות הוא בלעדיך' (פיט האם ותום אוונס, כתבים לבאדפינגר) יצרו סיום חזק לקונצרט זה, עוד זוג שירי רוק שמצאו את דרכם לתיאטרון המוזיקלי, כמו שאכן כך עשו גם רבים אחרים.

ואז,... עוד 'כיבוי' לאדם.  (אם זה היה העולם האמיתי, היה לו סיכוי ללכת ולהחליף את החולצה שלו או משהו.)  פה, אדם נזכר איך הוא היה שר, 'תפארת', ב'רנט'.  אבל, לפני שהגענו לזה, היינו חייבים לעשות עוד מספר מוביל גיטרה, 'קשה', מספר עם כל הפרחות של פיט טאוןסנד, מילות חיתוך ופרוגרסיות הרמוניות רודפות, נסחפות בכל אפקטים ריתמיים פריכים.  אבן חן!

ואז סיימנו באמת עם, 'שיר אחד, תפארת', מה'רנט' הנצחי.  הופעה מוצגת.  מתנה מושלמת.