מאז 1999

חדשות וביקורות אמינות

26

שנים

הטוב ביותר בתיאטרון הבריטי

כרטיסים רשמיים

בחרו את המושבים שלכם

מאז 1999

חדשות וביקורות אמינות

26

שנים

הטוב ביותר בתיאטרון הבריטי

כרטיסים רשמיים

בחרו את המושבים שלכם

  • מאז 1999

    חדשות וביקורות אמינות

  • 26

    שנים

    הטוב ביותר בתיאטרון הבריטי

  • כרטיסים רשמיים

  • בחרו את המושבים שלכם

חדשות

ביקורת: ההזדמנות הגדולה שלה, מונולוגים של אלן בנט ✭✭✭✭

פורסם ב

29 ביוני 2020

מאת

פולדיוויס

Share

פול טי דיויס סוקר את ג'ודי קומר ב'הזדמנות הגדולה שלה', חלק מראשי דיבור של אלן בנט, שזמין כעת לצפייה ב-BBC iPlayer.

ג'ודי קומר ראשי דיבור: הזדמנות הגדולה שלה.

זמין כעת לצפייה ב-BBC iPlayer.

4 כוכבים

צפה עכשיו

אחת הסכנות בעיבוד מחזות טלוויזיה קלאסיים, וחלק מהחששות מהחזרה אליהם כצופים, היא שהמקור יכול להיות כל כך אהוב שקשה לשכוח את הביצוע הראשון. הסדרה הזו של ראשי דיבור הייתה הנאה בכך שכל שחקן עומד לצד הביצוע המקורי, וחלקם, (במיוחד טמסין גרייג ומרטין פרימן, לדעתי), עשו אותם לשלהם. הזדמנות הגדולה שלה היא היחידה שבה אני מרגיש שאני שומע את המבצעת המקורית, ג'ולי וולטרס, בטקסט ובדפוסי הדיבור. זה משתי סיבות, אחת היא שהקטע נכתב בבירור במחשבה על וולטרס, והשנייה היא בגלל האובססיה הקלה שלי למונולוג הזה, אחד מהטובים של בנט ואחד שאני יכול לצטט בהקלות.

זה לא לוקח כלום מהביצוע של ג'ודי קומר כלסלי, שחקנית אשר גאה במקצועיות שלה, אפילו אם זה רק תפקיד הליכה, עבדה עם רומן פולנסקי בטס, (מגלמת את קלואי, ההיא על הגב של העגלה), ועכשיו מקבלת תפקיד שהיא מקווה שיעשה אותה מפורסמת. מה שאנחנו רואים זה שזה יותר סביר שיהפוך אותה לבלתי מפורסמת, כי זה ברור שזה סרט פורנו רך בעל תקציב נמוך, שיופץ בתחילה בגרמניה ואולי בטורקיה. לסלי תוהה למה היא תמיד נבחרת כ'נערה שכיף להיות איתה', והיא ישנה עם גברים שונים, במיוחד כאלה שהכי פחות סביר שיקדמו את הקריירה שלה, כזו היא תומתה ורצונה להצליח.

מה שהשתנה מאז ההקרנה הראשונה הוא כמובן תנועת #MeToo, וההתעקשות של גברים כמו ספוד שהם לא מתכוונים רק לישון עם לסלי, ("יש לי בן בניהול מלונות ובת עם כליה אחת" אומר ספוד ומשכנע אותה שהוא לא מהסוג הזה של גבר), למרות שהדבר עדיין משעשע, נראה עכשיו אפילו יותר מתועב. וזה נותן לחידוש הזה תחושה רעננה, קומר, אם בכלל, מביאה את הפגיעות של לסלי אפילו יותר. הבימוי של ג'וזי רורק שומר על קצת מרחק, הסצנה הראשונה מצולמת דרך חלון, ואני מרגיש שזה משאיר אותנו רחוקים מהדמות קצת. מצד שני, אנחנו לא רואים את ה'אמיתית' של לסלי, היא תמיד מופיעה, האמיתית שלה מתגלה במבטים עצובים ומבישים בני חלוף למצלמה. אם זה נשמע קודר, זה גם קומדיה קלאסית, והשורות המועדפות עליי, כולל "אל תדבר איתי על ניילון כתום, הייתי פעם בחבר מושבעים שהרשיעה את ריצ'רד אטנבורו למוות!", עדיין מצלצלות בקומדיה, למרות שאת מנענעת בראש קצת על מרדף התהילה של לסלי. היא כנראה הייתה הולכת במסלול הריאליטי עכשיו ומסכנת אפילו יותר.

קרא את הביקורת שלנו על אישה רגילה קרא את הביקורת שלנו על המִקְדָּשׁ קרא את הביקורת שלנו על מַחַר (Soldiering On)

 

שתפו את הכתבה:

שתפו את הכתבה:

קבלו את המיטב מתיאטרון בריטי ישירות לתיבת הדואר שלכם

היו הראשונים להגיע לכרטיסים הטובים ביותר, הצעות בלעדיות וחדשות אחרונות מווסט אנד.

אתם יכולים לבטל את המנוי בכל עת. מדיניות פרטיות

עקבו אחרינו