ביקורת: נשק אותי, תיאטרון טרפלגר ✭✭✭✭

בן לויד יוז וקלייר לאמס ב'נשק אותי'. צילום: רוברט דיי נשק אותי|

טרפלגר סטודיוס

9 יוני 2017

4 כוכבים

הזמן כרטיסים זהו מפגש קצר נוסף בטרפלגר סטודיוס, לאחר 46 בייקון שהוצג במתחם זה מוקדם יותר השנה. אך זהו אינו מחזה על מפגש מקרי, אלא מבט מקורי על הימים שלאחר המלחמה והשפעות הכאב והבדידות. השנה היא 1929 וגבר ואישה נפגשים, היא אלמנת מלחמה – בעלה נהרג במהלך מלחמת העולם הראשונה, והיא נואשת להביא ילד לעולם; הוא מוכן לספק את המעשה, הכל תחת התניות שמציב הניסוי החברתי של המאבק נגד טנטוס, אל ההרס. סידור פשוט, חוץ מזה, כמובן, שזה מורכב יותר מכך.

בן לויד יוז וקלייר לאמס ב'נשק אותי'. צילום: רוברט דיי

בתוך מגוון היצירות הרחב של ריצ'רד בין, ישנן הפרעות דוגמת 'אדם אחד, שני אדוניו', ודואטים רכים ונפלאים כמו זה. לא מותר להם להתנשק בשפתיים במהלך הסידור הזה, מחוץ לתנאים שנקבעו, הזוג נפגש ומתאהב. המשחק הוא מופלא. סטפני היא מודרנית; היא נוהגת במשאית, מעשנת, ואינה קורבן לתקופתה, אלא אלמנה שמיואשת להביא ילד לעולם. קלייר לאמס מצוינת, גורמת לקהל להתאהב בסטפני מההתחלה, מצחיקה, עצבנית לגבי מה שהיא עומדת לעשות, ובו בזמן שברירית בצורה קורעת לב. בן לויד יוז מצוין לא פחות כג'ין, מסודר, נראה כאנגלי מושלם, אך מאמין לחלוטין כי, מכיוון שהוא לא יכול היה להילחם במלחמה, המלחמה שלו היא להיות ארוס ולהעניק ילדים לאלמנות וזוגות עצובים ופגועים. (האירוניה, כמובן, היא שהוא מספק מזון תותחים למלחמת העולם השנייה). שניהם, יחד עם הבמאית אנה לדוויץ', לוכדים באופן מושלם את הניואנסים והטונים המעודנים של היצירה, מהסידור הראשון העצבי ועד הסיום המרגש, האווירה נוצרת בצורה מופלאה.

בן לויד יוז ב'נשק אותי'. צילום: רוברט דיי

זהו מחזה מושלם לאינטימיות של סטודיו 2 בטרפלגר, אבל הבמה כן מתקרבת מאד לשורת הקהל הקדמית! בין תמיד יוצר דמויות חזקות ומעניינות, והמחזה הקטן והעוצמתי הזה בהחלט שווה תפסידו.

הזמן כרטיסים להצגה 'נשק אותי' בטרפלגר סטודיוס