ביקורת: לה בוהם, טרפלגר סטודיוס ✭✭✭✭✭

תומאס אישרווד (מארק), בקה מריאוט (מימי) ורוג'ר פטרסון (רלף) בלה בוהם. לה בוהם

תיאטרון טרפלגר.

11 בדצמבר 2017

5 כוכבים

הזמן עכשיו זהו דאלסטון, ערב חג המולד 2017, וזה פוצ'יני, אבל לא כפי שהטהרנים מכירים אותו. ההמרה המדהימה והמופלאה של אדם ספרדברי-מהר של האופרה עברה מתיאטרון Kings Head, והמריאה כמו הצלילים הגבוהים. הגאונות של העיבוד הזה היא שהדמויות הן אמיתיות ומוכרות, מבלי לפגוע בעוצמה של המקור. על הסט של בקי-די טרבנן, זה מרגיש כאילו חברת משנה קטנה הופיעה בסלון שלך לשיר בשבילך, ממש במרחק נגיעה, לפעמים חוסמים את הנוף שלך, אבל תמיד ישירים ומבדרים.

בקה מריאוט כמימי בלה בוהם. צילום: סקוט ריילנדר

ואיזה רביעייה של זמרים. רוג'ר פטרסון הוא רלף אמיתי ושברירי, בחור טיפוסי, מנסה להיות מחזאי מצליח, אבל עם קול ששולט בתשומת ליבך. הוא יוצר שותפות מצוינת עם תומאס אישרווד כמארק, הם שרים על פייסבוק וסוודרי חג המולד, אך אין בזהולו דבר של קיטש, ואישרווד הוא עוד בריין טרפל בהתהוות, קול מרהיב. בקה מריאוט היא מימי שובר לבבות, אין יוקרה בגמילתה מסמים במערכה הרביעית, זה קורע לב אך מפיה יוצאת השירה היפה ביותר. כמוססטה, הוני רוחאני נכנסת לאולם, מפיצה עושר כשהיא מחייבת את הקהל לזוז, להחזיק את המעיל שלה ואת כוס השמפניה שלה, והיא ממציאה מחדש את מושג הדיווה. היא עובדת על החדר באותה קלות שהיא עובדת על הסולמות, ואולי קולין בשורה הראשונה נהנה מההופעה שלה קצת יותר מדי! למעשה, האפיון הוא מאפיין חזק מאוד בהפקה זו, אלה ארבעה צעירים שאנחנו מכירים, רק שהם יכולים לשיר יפה. המוזיקאים, פנארטוס קריאטזידיס בפסנתר וויליאם ראדג' בצ'לו, הם מצוינים, עם כל תשוקה ורגישות הצפויים מהפסקול הנצחי הזה.

הוני רוחאני כמוססטה בלה בוהם. צילום: סקוט ריילנדר

חובבי האופרה צריכים להעריך את השירה, ואלה החדשים ליצירת המופת של פוצ'יני מקבלים כאן היכרות מצוינת עם היצירה. זה מלוכלך ויפהפה, דיור ציבורי ומעודן, עלוב ונפלא. אם אי פעם חלמתם להיות אמן רעב בעליית גג, ייתכן שזו ההפקה שתשכנע אתכם שזה רעיון טוב. לא לפספס!

הזמנת כרטיסים ללה בוהם