סקירה: מריה פרידמן, הופעה ב-Zedel ✭✭✭✭✭

מריה פרידמן

הופעה חי בזדל

יום שלישי, 2 במאי 2017

5 כוכבים

הזמן כעת

אתם לא כל כך עוזבים בסוף הקונצרט הזה, כפי שאתם מפליגים ממנו על גל של אופוריה.  בסיום החלק הראשון של שלושה וחצי שבועות ארוכים בקפה זדל בזירה אינטימית של Crazy Coqs, הדואן של השירה והמשחק הבריטית הרחיקה את הקהל שלה מהדאגות היומיומיות ולתוך השדות המרגשים של החלומות היקרים ביותר והרגעים הרכים ביותר של הלב והנשמה.  מריה פרידמן רגילה לעשות זאת ב- Gallagher's בניו יורק, שם היא מנהלת תקופות של שישה שבועות בכישרון רב: ולכן המנהל האמנותי של Crazy Coqs, ג'יימס אלברכט, הניח את ההקדמה של החידוש הזה בכתובת זו בלונדון בידיים בטוחות.

ראשון לבמה, עם זאת, היה הפסנתרן והמעבד ג'ייסון קאר, שותף ארוך טווח של גב' פרידמן; פתיחתו החיה הציבה את הטון המבריק של הערב, שמה אותנו על תפריט של ברנשטיין וסונדהיים (כולל שותפים נלווים) שהיגיע לבוא.  והוא הגיע.  התחלנו עם תערובת נחמדה של ניו יורקי מ'What More Do I Need?' ו-'Love Me, Love My Town': האחרון, אף שהוא לא על ניו יורק, בהקשר זה תיאר בצורה מושלמת את המציאות של החיים במנהטן - התזה של האירוע הייתה להראות עד כמה אנחנו מסורים תרבותית לבירת התרבות של ארה"ב בעבודותיהם של לני וסטיב.

קצת שיחה חופשית עם הקהל ושובבי צחוק שנון ליד הפסנתר הגדול, הרגיעה את החדר המלא, הפעילה אותנו למצב הרוח החתום של פרידמן: הגות מעמיקה.  שליטתה הקולית ב'Lonely Town' הייתה ממש טעימה, בעוקף כל רגשיות מיותרת (שזה היא שמרה לעתודות לא מחושבות לשלב הסופי של הרסיטל), וזה נתן להפקה של 'On The Town' בתיאטרון האוויר הפתוח של ריג'נטס פארק אחת מאחת מההתקלה רבות - בטח מקריות - מהנקודות הטובות.  עם זאת, אמנות הבמה של מבצעת זו היא כך שהיא לא סתם הניחה לזה לעמוד בזה: במקום זאת, קיבלנו תמצית יוצאת דופן של 'Another Hundred People' מתוך 'Company', המציגה את הליריקה העוצמתית שלה עם פאנורמה חברתית מדויקת באותה מידה, מחיה מחדש את שתי העבודות המוכרות היטב.

כרגע מביימת גם את 'Stepping Out' (משוחקת במערב אנד ממש עכשיו) ועם מחזה מוזיקלי חדש, 'Dusty' (שנכתב על ידי ג'ונתן הארווי) בקרוב ייפתח, מריה פרידמן ידועה גם בזכות שיעוריה המעולים ובגילוי סיפורים דרך שיר (וגם, כפי שקיבלנו מפעם לפעם כאן, בשיח).  לפיכך, אפילו עם שיר 'רשימה' פשוט כמו 'A Hundred Ways To Lose A Man' (מ-'Wonderful Town', מופע שנראה לאחרונה ב-Ye Olde Rose and Crowne), יש לסיטאציה יותר ממה שהעין רואה.  ואז שוב, מי עוד יכול היה לשלב את 'I’m A Little Bit In Love' של המופע הזה עם 'In Buddy’s Eyes' מהמאוד שונה 'Follies', מופע שמצפה להחייה הנודעת והמצופה באותו תקופה ב-National בסתיו הקרוב)?  או, מי יכול לגרום להם למזער ל-'I Have A Love' מ-'West Side Story'?  תמיד, גב' פרידמן היא תמיד לפני המשחק, וממש כמו במאי מוכשר מעודדת אותנו - כמו השחקנים שלה - לנסות ולחשוב לבד או לגלות לבדנו.

אנחנו גם צריכים לעמוד ביראת הרגע מול יכולתה המדהימה.  בצניעות למשוך תשומת לב למכשולים הטכניים שמלאו ב-'Getting Married Today' (שוב, מ-'Company'), היא אז פתחה בביצוע מהפנט ומשובח של סיפור הכלה הלא מתלהבת (כולל הרעלה) - עם התערבות חמה של חתן קאר.  זה הביא לצעקות של הערצה מוצדקות מהקהל.  ואז היא הפתיעה אותנו עוד יותר על ידי כיבוש בשקט אותנו פנימה לעולם הפנימי של 'Being Alive' מאותו מופע, מוצג כחלקיק קטן, שונה מהמסופק הגדול ברוב הביצועים.  עם הקהל נחבק בחוזקה בכפות ידה, אז קיבלנו את 'So Pretty' של ברנשטיין, שיר מחאה נוגד וייטנאם אגוע ועדין (אך לא ממש חריג כפי שמספר קונפליקטים הולכים עדיין ממש ברחבי העולם, לא פחות ברחובות ערינו שלנו).

ואז קיבלנו הזדמנות לשאוף שוב עם 'Take Care Of This House' המפוארת, שיר שנעשה מפורסם במדינה זו על ידי שחקנית שירה בריטית גדולה אחרת, פטרישיה ראוטלג'.  וזה לקח אותנו לחכם, 'Children Will Listen' לפני שההומור הוציא שוב את ראשו ל-'(On The Town's) 'And I Can Cook' (על הבישול).  בעוד שהצחקנו על זה, בקושי שמנו לב לג'ייסון קאר שביקש את הקדמה התמציתית לאחד המופעים הגדולים של כוכבת זו, 'Losing My Mind', שהוטבע לחדש לנגד עינינו, כל הברה והדבר ברווחים הרמוניים מעלה נוסח עשיר ומשמעות מעמיקה.  ויש שהיא כיסתה את זה עם 'Send In The Clowns' היפהפה, מלא במודעות מבוגרת לאכזבות והתסכולים של החיים, ויופיים המסתורי והמשגעים.

ולבסוף, כפי שהובטח בהתחלה, קיבלנו גרסה מדהימה של 'Somewhere', אשר קאר הרים ממעט ליווי עדין, כמעט נטול דאגות, שהטריפ בהתלהבות לפתע וניבנה לזה עם ווליום מלא דומה לסטרייסנד, שהיה מרגיש כאילו הוא ממלא אצטדיון.  זה הביא את השבחים הראשונים בעמידה של הערב.  ואז, כדי לנצח את הכל, הגיעו עוד אביזרים - כובע עור, כובע שוטר, פאה של שופט, ומספרי פסיכואנליזה - לריצה מהירה בצחוק דרך 'Officer Krupke', כולל השתתפות המונית של הקהל.  זה הביא לנו שבחים בעמידה מס' 2.  שזה היה נהדר, אבל לא ממש כל.  לבסוף, סופית, סופית קיבלנו מספר יפה מ-'On The Town': 'We'll Catch Up Some Other Time'.  אכן, גב' פרידמן, ומר קאר, אני מקווה שנפגש שוב.

עד 20 במאי 2017

הזמן כרטיסים למריה פרידמן - הופעה חי בזדל