ביקורת: סטפני ג'יי בלוק וסבסטיאן ארסלוס, סדרת הקונצרטים עם סת' באינטרנט ✭✭✭✭

ג'וליאן איבס סוקר את סטפני ג'יי בלוק וסבסטיאן ארסלוס עם סת' רודצקי כחלק מסדרת הקונצרטים של סת' באינטרנט.

סטפני ג'יי בלוק וסבסטיאן ארסלוס עם סת' רודצקי סדרת הקונצרטים של סת' באינטרנט

4 כוכבים

שודר ב-18 באפריל ושוב ב-19 באפריל

זה היה מופע בטוח, מקסים, נעים וקומפטיבלי, נחמד להירגע מולו ולהתמכר אליו ולהעריץ. השירים בוצעו במומחיות, והפסנתר נוגן בצורה מענגת (כמו שהזמרים המתפתלים הזכירו למנהל המוזיקלי, הוא 'עדיין כאן!'), והשיחה זרמה בצורה נעימה ומספיקה. אם היה חסר משהו, הרי זו הייתה - באופן בלתי נמנע - התנועה הדרמטית של 'תיאטרון', ממנו יצא המוצר הזה של 'תיאטרון מוזיקלי'. ללא הקשר דרמטי, השירים מתקשים להרשים בדרך שהתכוונו; ובהעדר כל מימד אחר - מחווה למבצע, ניתוח של כותב או יוצר - הקברט לא לגמרי מצליח להתחרות ברפרטואר שממנו הוא מושך.

השיר של בילי ג'ואל 'I Saw The Lights Go Down On Broadway' עשה פתיחה מילולית מתאימה לפרק הזה בסדרה החיונית של קברט-שיחה של סת' רודצקי. והזוג הנשוי בלוק וארסלוס הצליחו בזה עם תשוקה. אז סטפני השיקה ישירות ל-'Early Morning Madness' מתוך 'סאנסט בולבארד' של אנדרו לויד-וובר ודון בלאק. זה היה אזור מאוד מוכר. עוד מזה הגיע עם הסולו של סב של 'Glory' מתוך 'Rent' של לארסון, מופע שהוא מכיר כטוב, אחרי שהיה חופף בו בברודווי.

מעבר לאחת המערבבות האהובות על המופע הזה, 'The Pajama Game' (ריצ'רד אדלר וג'רי רוס), לדואט של I Love You More. והיו עוד שירים מתוך 'Falsettos' (ויליאם פין כתב את השירים, ג'יימס לפין עשה את הספר והוא היה ביד לתת את חותמו לאישור ליהוק עבור חברת הדרך הבאה), ומכל הרפרטואר הסטנדרטי האהוב על המופע הזה. 'כל עוד שאתה שלי' מתוך 'Wicked' של שוורץ עשה עוד בחירה טובה לדואט סטנדרטי לזוג הזה, ואפילו קיבלנו אותו בגרסה מורחבת לשישה קולות גבריים כחלק מתחרות ה-Sing-Off.

היה מרענן לקבל משהו קצת פחות מוכר בתוך הערבוב הזה, ו-'True Companion' (מארק כהן) עשה כלי מושלם עבור הטנור החלק ולקצץ של סב, שמר עם קול נינוח של כפרי. התשובה של סטף לזה הייתה 'At Times Like This' של אהרנס ופלהרטי מתוך 'Stiff'. ועוד מעבודת אותם שניים נשמע לאחר מכן במשהו מלודי מאוד מ-'Ragtime': 'Our Children'. קולותיהם התערבבו פשוט מהמם.

אותו דבר קרה עם 'Move On' מתוך 'Sunday In The Park With George' של סונדהיים, עם חילוף תפקידים מסודר - ושכתוב היסטוריה! (למה לא? אם אי אפשר לשנות את העולם כדי להתאים את החלומות שלך כשאתה בתיאטרון, אז היכן אפשר?) ואז עוד ויליאם פין מעוד שיתוף פעולה עם ג'יימס לפין ב-'I Feel So Much Spring', מתוך 'A New Brain'. אולי, יום אחד, הם יעבדו איך לתת לנו מופעים שלמים, או רסיטלים מבוססי קונספט, או משהו שונה ולהתקדם מחלקי הפעלות המכזים האלה? זה יהיה נחמד.

בינתיים, כולנו סיימנו בהחלט מרגישים הרבה אביב: העונה מלאה בקסם, יופי ופוטנציאל.