סקירה: (נפילתו של) הבנאי הראשי, תיאטרון מערב יורקשייר ✭✭✭✭

צוות השחקנים של נפילת בונה המאסטר. צילום: מנואל הארלן (הנפילה של) בונה המאסטר

תיאטרון ווסט יורקשייר

ארבעה כוכבים

הזמנת כרטיסים

‘בונה המאסטר’, המחזה של הנריק איבסן מ-1893, הוא חקר מופלא של אמן מזדקן המתמודד עם אובדן כוחותיו כתוצאה מאירועים שונים בעבר. חידושו של זיני האריס לסיפור - תגובה למקור ולא עיבוד ישיר לטקסט של איבסן - מציג את סולנס, בונה המאסטר של הכותרת, כארכיטקט עכשווי מצפון אנגליה שבפניו שוב מתפוררים המעמד והכוח שלו אך מסיבות הרבה יותר ממוקדות מאלו של המקור. בימים אלו של מרדוק וטראמפ, שבהם עוצמת העסקים מאתגרת ואפילו גוברת על עוצמת המדינה, בחינת נושאים כמו אכזריות כמרכיב הכרחי להצלחה והטרגיות הבלתי נמנעת של הניצחון של הנעורים על הניסיון היא עדיין ראויה ועכשווית - אך נושאים אלו נאטים, למעשה, על ידי הגילוי שבסביבות שלושה רבעים מהדרך שהייתה לסולנס מגע בלתי הולם עם נערה בת 15. ב-1893 הגילוי הזה היה רק אלמנט מעורפל שריחף מעל הנושאים והמעשים של המחזה; ב-2017 איזכור מסוג זה של התעללות בילדים בצורה מעורפלת כמו איבסן אינו מתקבל על הדעת, דבר שהאריס מכירה בו ומציינת באמצעות רצף של מקרים של ניצול מצד סולנס הנחשפים בקטעי קול מצמררים.

ריס דינסדייל וקתרין רוז מורלי. צילום: מנואל הארלן

מה שנשאר לנו, למעשה, הוא מחזה בשני חצאים. החצי הראשון מציג פורטרט ממושך של אדם עם כוח והדרך המרתקת שבו משחק הכוח במערכות היחסים בחייו. החצי השני מציג את גביית החשבון של פדופיל בליווי סדרת תמונות קצרות שמדומיינות על ידי המחזאית והבמאי ג'יימס ברינינג כ-מונולוגים מבויימים. אך מבחינת מגוון הפעולות הדרמטיות מהנקודה הזאת הערכים נמוכים יחסית; לאחר החשיפה הראשונה של ניצול על ידי סולנס שלאחריה בנויים עוד גילויים, אין ספק ממשי בנוגע לכורח של נפילתו. היחסים המרתקים שהולכים ומתפתחים שהוא מנהל עם הנערה שפגש לפני חמש שנים (בהופעה דוחפת של קתרין רוז מורלי) נדחקים הצידה כשהוא לוקח את כיוון הנפילה הבלתי נמנע שלו; התגובה של הדמויות האחרות כלפיו הופכת את נפילתו לכמובנת מאליה ולא נזקקים למכשיר המצמרר של המעצב אלכס לאוד של התקדמות הקיר האחורי והרס משרדו של סולנס בכדי להדגיש את העובדה הזאת.

מייקל פיבוי, סוזן קוקסון, קתרין רוז מורלי. צילום: מנואל הארלן