בקרוב: ההסרת המסכה

ג'וליאן איבס בוחן את 'Unblinding', שמציעה וריאציה טכנולוגית גבוהה של סיפור בהצגת מוסיקה מסורתית.

שרה הנלי עשויה בהחלט להיות אחת מהכשרונות המדהימים החדשים בעולם התיאטרון המוזיקלי הבריטי. בחיפוש הנצחי אחר חידוש והפתעה, היא בדיוק חשפה אחת מהפתרונות המבריקים והמיוחדים ביותר לספר סיפורי מוסיקה שמישהו הגה עד כה. עבודה זו משלבת רומן גרפי מונפש מבוסס אפליקציה עם אודיו ומוזיקה, והיא מושקת ישירות לטלפונים וטאבלטים (הפלטפורמה שתומכת במחשב תופיע מאוחר יותר). לפני כמה ימי ראשון, היא הופיעה בעולם באירוע פרמיירה במרכז האמנות ההיפי והמגניב של פקהם.

הליבה הדרמטית של הנרטיב עוסקת באדן (אקי אומושיבי), צעיר ממקום שאינו אחר מאשר פקהם, שעורו מאיר בפלא ויוצר לנגד עיניו את העולם המיסטי של הזמן והיצורים השוזרים אותו (שתיתי קפה לפני המופע בבית הקפה במעמקי המבנה, ואני חושב שבאמת פגשתי כמה מהיצורים האלה...). מסביב לגיבור הזה מתאספת קבוצה מקומית: קונסטנס (ונדי מאי בראון); הופ (סיי אומואבה); ראיין (אלכס אוסטין); מו (קירן ואיאס); סם (ארית'אה איה); גרטל ומקירה (אשלי גריי); סאהיד (אסיף חאן); ג'ים (טימותי נייטלי), כשקול הפנימי של אדן מועבר על ידי טורי אלן-מרטין ולמל קנייטס. רשימת השחקנים המרגשת הזו מצביעה על ההשגה שהנלי ושותפיה מגיעים אליה בעולם התיאטרון המוזיקלי.

המוזיקה והמילים לשירים שמפתיעים את הסיפור הן מאת ג'יימס פוקס. הם די נעימים כפרשנות חולפת על הפעולה: למרות זאת, השיר הכותרתי - הצהרה חזקה של 'האתוס' של המופע - נשאר איתך לנצח. באופן כללי, השירים מהווים לרוב הקלה רגעית מהדרמה, בצורה דומה לזו שבה מותקנים שירים בתוכניות רדיו קומיות חיות. הם שירי פופ עצמאיים שניתן ליהנות מהם בלי קשר לסיפור.

למעשה, תחת כל הקישוטים המשוכללים, יש משהו מרגיע מוכר ומסורתי על האגדה הזו: למרות שהדמויות קיבלו את צורותיהם של אנשים ברחובות פקהם שאתה עובר על ידם כדי להגיע למקום, יש במיתוס שבמרכז הסיפור, ובמקומות המוכרים שבהם עלילת הסיפור מתרחשת, שילוב פשוט ומעורר התפעלות של הפנטסטי הגחמני והפשוט בחיי היום-יום שמזכיר מסורת דרמטית יותר מוכרת ומנומקת.

גלה עוד על 'Unblinding'