סקירה: Adding Machine, Finborough Theatre ✭✭✭✭✭

יוסף אלסי בתפקיד מר זירו ב-Adding Machine. צילום: אלכס ברנר Adding Machine

תיאטרון פינבורו

30 בספטמבר 2016

5 כוכבים

הזמנת כרטיסים

ישנם שני סוגי מלחינים: אלו שיודעים מה הם עושים; ואלו שאינם יודעים מה אחרים עושים. ג'ושוע שמידט בהחלט נמנה על הראשונים. כמלחין וכשותף לכתיבת ליברית בעיבוד המוסיקלי המצטיין הזה לדרמה האקספרסיוניסטית הבולטת של אלמר רייס מ-1923, שמידט זוכה להכרה בולטת, יחד עם שותפו לכתיבת הליברית ג'ייסון לוויט, בהפקה המוקפדת והאופנתית הזו על ידי הפקות אלכס טרנר בשיתוף עם הפקות SDWC בתיאטרון פינבורו. הוא אולי אינו מוכר לצופים הבריטים, אך - על פי הראיות של העבודה המרשימה והיפה הזו - זה בהחלט בדרכו להשתנות. לאחר שקיבל את ההזמנה לבצע זאת לפני שלוש שנים, שמידט כתב כל תו מהפרטיטורה, העיבודים התזמורתיים, סידורי הקול, והשתתף בחזרות ובכל הביצועים הראשונים של ביכורי המשובחת הזו. לאחר ששמעתי את הפרטיטורה פעמים רבות בהקלטה האמריקאית שלה (זמינה מ-PS Classic, i-Tunes ואמזון כעת), וראיתי את ההפקה בפינבורו פעמיים, אינני יכול שלא להתרשם מההישג המדהים הזה. אותו התלהבות מדביקה את כל המעורבים בהפקה הזו, החל מהמנהל המוזיקלי המצוין, בן פרגוסון, שני חברי הלהקה הנוספים שלו טריסטן באטלר והמיש בראון, מעצב הקול פיליפ מטייץ'וק (שממנו נובעת כל כך הרבה מן הצליל), והקאסט המרשים שנבחר מבין המשובחים ביותר במוזיקה תיאטרלית. מוזיקלית, מדובר בעבודה רצינית, שדורשת רבות ממאזיניה; אך היא גומלת מאוד בתוצאותיה הדרמתיות והאסתטיות.

טרנר, בשיתוף פעולה עם הבמאי המצוין שלו, ג'וש סימור, אחרי שבלטו שנה שעברה בהפקה נהדרת של 'יד אחת' של טנסי וויליאמס בתיאטרון סות'וארק פלייהאוס, בהינף אחד העלה את החברה החדשה המיוזמת שלו לשורות הגבוהות ביותר של בתי הפקה של תיאטרון מוזיקלי בריטי. בתמיכה עם קונספט עיצוב התפאורה והתלבושות של פרנקי בראדשאוה (שצברה לאחרונה הצלחה גדולה עם 'הבריונים' של תיאטרון אנסמבל באומנויות בקורחס סנטרל באחד ישן), והקטינה המבריקה של ניל בריינוורת`' (שמבינה את הפינבורו באופן מושלם), ותנועה מאת צ'י-סן האוורד, זו אחת ההפקות הטובות ביותר שתראו כל השנה.

ג'ואנה קירקלנד ב-Adding Machine. צילום: אלכס ברנר

בסיסית, הסיפור הוא משל על 'הזמנים המודרניים': האיש הקטן, מר זירו (יוסף אלסי, בצורה טבעית נהדרת, שאינו משתלב בעולם האקספרסיוניסטי שמגיש המחזה), נכתש על ידי אשתו הנרגנית בצורה מחרידה, גב' זירו (קייט מילנר-אוונס, שמשלבת בין מראית גרבו עם קול משונבר ובסטרוס, מה שהופך אותה להכל חוץ מתאמה טובה לבן זוגה), וחיי עבודה שחזרנית ומונוטונית. נזכר במרד של גיבור גאורג קייזר ב'בין בוקר לערב', הוא מבצע פשע חמור נגד הבוס (ג'יימס דינסמור, נותן עוד ביצוע מצוין). לאחר תהליך מהיר על ידי מערכת המשפט, הוא נזרק לעולם הבא, שם הדברים מתבררים כהרבה יותר מכניים אף מאשר בעולם החיים. בינתיים, הוא נרדף על ידי עמיתו לעבודה דייזי (ג'ואנה קירקלנד, משנה מצורה נדכאה ואפורה לנמרצות אלגנטית), ומלווה לאורך הדרך במקהלה משתנה בראשה סו אפלבי, אד קמפבל בירד, ג'ורג' ריי והלן וולש, אשר עם חלק מהן משחקות תריסר או יותר תפקידים שונים ביניהם.

הטיפול של סימור בחלל המינוטורי של הפינבורו מדוייק. הוא מתחיל בקטן, ונראה שככל שהסצנה מתקדמת הוא מרחיב אותם יותר ויותר, כאשר כל מחווה הרחבה נותנת ביטוי מושלם על ידי בראדשאו. מרגע לרגע, העולם מתרחב סביבנו, עם מהלכים נועזים ופתאומיים של המצאה תיאטרלית המזעזעים אותנו בכל פעם שאנו חושבים שאנו יודעים לאן הדברים הולכים. למרבה התימהון, על אף סמכיה המכניסטית, כדרמה, אין רגע בו אנו יודעים בוודאות לאן פני הדברים מועדות. בתוך 90 דקות של שטח חתוך, אנו נודדים רחוק וקרוב לאורך החיים האלה והבא, ונראה שתמיד מוחזקים על סף גילוי עוד ועוד.

ג'ואנה קירקלנד כדייזי, קייט מילנר אוונס כגב' זירו, ויוסף אלסי כמר זירו. צילום: אלכס ברנר

אלמר רייס, שהאוטוביוגרפיה שלו הוא גילוי כמו שהיא משעשעת וחוכמת, גדל בקרקעית מחברת המאה העשרים בניו יורק, והציב לעצמו את המשימה להצליח בברודוויי במהירות, על מנת שלא לעמוד בדרישות אביו שיעבור קריירה מסחרית מכובדת. ובכן, הוא לא רק הצליח, אלא פרץ את התבניות של התיאטרון האמריקאי, והציב את השימוש הראשוני ב'פלאשבק' על במה בשנת 1915, במשפטו, ועל פני תסריטיו הרבים דחף אף יותר מה שאפשר לעשות מבחינת סיפורי תיאטרון עם הסיפור המוסרי האפיסודי והמודרניסטי הזה בעידן חסר מוסריות. ההפקה בברודוויי הייתה כל כך מרשימה ומקורית, שכשהגיע הזמן לספר לאנגליה עליה, כל העניין נארז נשלח ללונדון בכדי להופיע בבכורה כאן בגריק, והתסריט פורסם, יחד עם לוחות גדולים בכל אחד מהזיארה הקטגורית. לכן, כיום, להעמיד אותו בדרך תיאטרון מוזיקלית 'קונבנציונלית', היה נוגד לחלוטין את כל מה שהוא מייצג. בחוכמה, יוצרי העיבוד המוסיקלי הזה עבדו מתוך הבנה עם האינסטינקטים המקוריים של המחזה ויצרו אירוע שכנראה בדיוק מה שרייס עצמו ייתכן והיה מתכנן בזמנו, אם הייתה קריאה להפוך זאת ליצירה עם שיר. שהפכו אותו טרנר והשאר להפקה כל כך מושלמת הוא שבירת מזל נוסף.

זה עולה בפינבורו להופעה קצרה עד 22 באוקטובר. אל תחמיצו זאת.

הזמנת כרטיסים למוסיקל Adding Machine בתיאטרון פינבורו