סקירה: 'קרוז', תיאטרון הדוכסית ✭✭✭✭✭

פול טי דייוויס סוקר את המחזה "קרוז" של ג׳ק הולדן, עכשיו מוצג בתיאטרון הדוכסית כאשר תיאטראות ברחבי הממלכה המאוחדת מתחילים להיפתח מחדש.

צילום: פמלה ראית׳ קרוז

תיאטרון הדוכסית, לונדון

20/5/21

5 כוכבים

הזמנת כרטיסים

זה היה המתנה ארוכה לשבת בקהל וליהנות מתגובה קולקטיבית לתיאטרון, המתנה שהוארכה עוד יותר בגלל האיחור בהתחלת הופעת העיתונות. אבל זה היה שווה את זה עבור "קרוז" המרגש, מלא התשוקה והנוגע ללב של ג׳ק הולדן. נוצר מניסיונו האישי כשעבד ב״סוויצ׳בורד״, קו התמיכה של הקהילה הלהט"בית, (אשר הם שותפי ההפקה הזו), כאשר קיבל שיחת טלפון שהובילה לתיאור חיים בסוהו בשנות ה-80, המחזה הוא מבט משמעותי על נגיפים, קהילה, אהבה ומעל לכל, תקווה.

אחת הסיבות העיקריות שהמחזה עובד כל כך טוב היא המחקר המעולה והידע של הולדן לתקופה, הכבוד שלו למה שעכשיו ניתן לקרוא לו "ותיקי הקהילה", וההופעה המעולה שלו, שמשחק מגוון של דמויות חיות. ממוקם בזמנים עכשוויים, כאשר מיכאל מתקשר ורוצה לדבר עם מתנדב ותיק, ג׳ק לא מגיב כפי שהוא אומן. כאשר מיכאל מבין שג׳ק יצא לבלות בלילה, הוא מספר לו את סיפורו על הלילה הטוב ביותר שלו, שהוא האמין שזה יהיה הלילה האחרון שלו בחיים, בשנת 1988. אף כי מבנה שיחת הטלפון נראה לא סביר, המכשיר עובד מצוין בהובלתנו אל העבר. הולדן לוקח אותנו למסע עם אנרגיה ואמפתיה, אנחנו פוגשים מגוון דמויות מסוהו שכבר לא קיימת, פולרי גורדון, ג׳קי שיט, מלכת הדראג הצינית הבוגרת, שמבצעת גרסה מהממת של ״Is That All There Is?״, ושלוטי דייב, שלמרות הכינוי, הוא מאהבו של מיכאל אשר מאבד אותו לאיידס. אתה דואג להם כולם, והולדן שולט על הבמה בסיפור כובש, בטוח וחי. ישנם קטעים נועזים, במיוחד חיתוך לטופ גאן עם מותו של שלוטי דייב.

צילום: פמלה ראית׳

זה לא מופע של אדם אחד, המלחין ג'ון אליוט נמצא על הבמה לאורך כל המופע, מסייע להולדן בפסקול עליון, קצב ומהלכים ומוסיקה מרהיבה של דור אבוד. כאשר מיכאל/הולדן רוקד את ריקוד המוות שלו, (כך הוא מאמין), המוזיקה דופקת לקרשנדו מרגש ונדיב. (הייתי צריך לכתוב את הביקורת הזו לאורך רמיקסים של 12