סקירה: ג'יילס טררה וחברים, The Pheasantry ✭✭✭✭✭

ג'יילס טררה וחברים

הפיזנטרי

27 בנובמבר 2016

5 כוכבים

זה היה נהדר לפגוש את ג'ודי דנץ' – וחברים – בדרך לבר הקברט המיוחד של הפיזנטרי ביום ראשון לפני כמה שבועות, ונפלא לראות שלג'יילס טררה יש כזו קהל מעריצים מבריק: הוא בהחלט ראוי לכך.  הוא מופע ברמה אחרת, ובשבוע האירועים הקצר הזה, מצליח לארוז הפתעות ותענוגות בשפע.

מתחיל עם ביצוע ווקאלי נועז של 'Feeling Good', שהוחל בחושך מהצדדים ונסתיים בזרם צבע ואור ליד הפסנתר, נכנסנו ל- – מה אם לא? – 'סיפור הפסנתר של קינגס רוד', אשר נשמע לי מאוד כמו שיר של לאונרד כהן, אך למעשה הוא של לא אחר מאשר ג'יילס עצמו.  אז ראינו את אווירת הגוספל מתגברת עם קלינט דייר והמוזיקה המרהיבה של הרמוניקה – בין היתר – הלהיט הישן של הארי בלפונטה, 'Matilda' וקטע יפהפה מתוך 'What A Friend We Have In Jesus'.

ג'יילס גם כותב, וכותב טוב: הערב שמענו את 'Nicky', מנגינה עצמאית מופלאה, וזה התמזג ל'Grandma’s Hands' של ביל ווית'רס, שבו הוא לווה את עצמו בגיטרה.  הדבר במופע הקברט שלו הוא שמעולם לא יודעים לאן זה ילך: כל פנייה נפגשת עם קריאות הפתעה שמחות, אשר יגיעו לשיא עם עוד עונג כשנגלה כמה הוא טוב בכל אחד מהכישורים במהלך האירוע שלו.  גם הרפרטואר היה מושלם, מהזיכרונות המשפחתיים, דרך ענייני היום, לגוסיפ השואוביז, לעיתים מחובר עם קורות החיים שלו.

למשל: הצליח לנו להכנס לתוכן נועז יותר עם הבלוז המרהיב של רוברט ג'ונסון, 'Come On In My Kitchen', ואז - לחלוטין מתוך 'Ma Rainey’s Black Bottom' (אני מאמין) – הגיעה 'Hear Me Talkin’ To You'.  זה לקח אותנו ל'Ramblin’ Man', ו– מאוד שונה – 'Raspberry Berret' של פרינס.  בשינוי טון מבריק, עברנו ל'Georgia' הרגשית, שיר שטררה יכול להעיר בו דמעות.

ברגע שאתה חושב שלא יכול להיות טוב יותר, זה היה.  עלה טרון הנטלי, והם דואטו בצורה מרשימה ב-'A Bridge Over Troubled Waters'.  ב-Mov דיק חזק ומאתגר, אז הגיעה ג'ון רובינס – עם הדמות של פרינסטון מ'AVENUE Q' לבצע (יותר ממה שמוצדק) את 'The Wind Beneath My Wings'.   ואז?  זו הייתה האלכסיה קדימא האלוהית שבשלה לפנטו ב'חאקני' פרצה ל'האם הייתי חוט זהב' בהריסת לב.  ואז ג'יילס סיים את זה עם היפה 'At Last' של הארי וורן, בזה הזמן שכולנו היינו צריכים דבר מה טעים לשתות.  ההפסקה הגיעה בדיוק בזמן.

החצי השני היה יפה באותה מידה, עם ביצוע מפליא של 'Singin’ in the Rain' (כולל ריקוד נפתח על שטח השטיח המרובץ), ואז טריו נמרץ של מיירא סאנדס, פינטי וויליאמס וכריס לוגאן שנרקמם ב-'You Gotta Have A Gimmick' מ'גיפסי'.  הטון חודש בצורה נאה עם הגרסה הנוכחית של טררה ל-'Pure Imagination', מנגינה שפעמוןו היפה והתורךי בו מצטיינת בחזוּת מרושׁ שחור ובלואסת את המאירה לאלוהיות הנפש.  ואז הגיעה מעברה למנגינה עכשווית יותר, 'Sweet Dreams Are Made Of This', שם הוא מראה את הבהירות שהוא versatil.  אפילו קיבלנו קטנוניים של 'Jailhouse Rock' לפני שחזרנו לאתר 'When God’s On Your Side' דולף' של דילן (מושלם לאקלים הפוליטי הנוכחי בארה"ב – ובמקומות אחרים), ואז ההומור הגנון של מספר השירים המסורתי של סלימן וויטמן, 'Lonesome Cattle Call'.

ולבסוף…. !  העלתה רייצ'ל טאקר לסכין החמיצה, ושעל אף היעדר זמן כל המשרותי שאתה באפשרויות של הפיאנו מפוצצת את הגג עם 'A Change Is Gonna Come'.  איזו ערב!  אך האם זה היה 'הסוף'?  הו, לא.  לג'יילס הייתה עוד הפתעה בתוכנית שלו: 'Mr Bojangles', נעשה עם התחבאות המונדע של המונשע של הובעה ברורה.  בעוד כולם חזרו שוב כדי לקפוא את כל הפרטים הצ'ט ההמים, כולנו ידענו שחווינו משהו מיוחד.  ולכולכם שהחמציתם אותו פעם הזו, השימו עיניים חדה: הוא יחזור!

גלה עוד על אירועים בפיזנטרי