ביקורת: שלומית, התיאטרון הלאומי ✭✭✭✭

איזבלה נפאר ב'שלומית'. צילום: יוהאן פרסון שלומית

תיאטרון אוליבייה, התיאטרון הלאומי.

9 מאי 2017

4 כוכבים

הזמנת כרטיסים

הבמאית והסופרת יעל פרבר ממשיכה את ההצלחה הלאומית שלה עם 'לה בלאנס' בעיבוד מחדש של המיתוס של שלומית, ומביאה בהפקה מנתחת נפלאה בתהליך. קולוניזציה, ניצול והתעללות בנשים, והשכתובים הרבים למיניהם של נשים מן המיתוס וההיסטוריה הם המרכזי של היצירה, עדיין רלוונטי בצורה עצובה כיום.

צוות 'שלומית'. צילום: יוהאן פרסון

הנרטיב הוויזואלי והקולי של ההפקה מצוין, יוצר טאבלואים מיוחדים של יופי ואלימות ליווי של מוזיקה נפלאה על ידי 'נשים של שיר'. כאשר יש לך את אולווין פואייר הנהדרת, (לא אשכח את הופעתה ב'ריברן'), כ'מספרת חסרת השם', (למרות שהיא קולו של שלומית), אז תדע שהסיפור יסופר בצורה עוצמתית. קולה ממלא את במת אוליבייה והאולם, ושומר את הנרטיב ברור. רמזי שאוקר הוא יוחנן המטביל עוצמתי ויפהפה ואיזבלה נפאר היא מהפנטת וקסומה כשלומית. פול צ'אהידי הוא הרוד הרודני המצוין וכל הצוות זז בצורה נפלאה תחת הניהול של במאי התנועה עמי שולמן.

הצוות של שלומית בתיאטרון הלאומי. צילום: יוהאן פרסון

הבימוי והעיצוב יפהפיים בצורה מרשימה, מנצלים את המרחב הענק של אוליבייה בצורה מושלמת ויוצרים תמונות מהממות, נהרות מים, חול ובעצם דם, מוטיבים שמושמים עם משמעות לאורך כל ההפקה. עם זאת, פעימות הלב של היצירה נותרות קבועות לאורך כל הזמן, אף פעם לא מתיישרות, אך גם לעיתים רחוקות מרים את קצב הדופק והקצב מעלה. זה קצב אחיד, כמעט זהיר מדי, שהיה צריך יותר תנופה דרמטית במקומות; הרגשתי בדיוק אותו דבר לגבי ההפקה שלה של 'הקריבלה' באולד ויק ב-2014. עם זאת, יש עומק של הופעה ועוצמה אמנותית שהופכים את זה לערב מרתק, לעיתים מהפנט.

הזמנת כרטיסים לשלומית בתיאטרון הלאומי