ביקורת: הנערה שנפלה, Trafalgar Studios ✭✭✭

סופי אדניט סוקרת את 'הנערה שנפלה' מאת שרה רתרפורד, עכשיו מוצג ב-Trafalgar Studios 2.

קלייר גוס (תיאה), וויל פלטשר (לני), רוזי דיי (בילי), נבין צ'ודרי (גיל) ב'נערה שנפלה'. צילום: הלן מייבנקס הנערה שנפלה

Trafalgar Studios 2

3 כוכבים

הזמנת כרטיסים אחרי סרטון מביך שלה שהתפשט ברשת והפך ויראלי, סאם בת 15 מחליטה לשים קץ לחייה בקפיצה מגשר. מה שמתרחש לאחר מכן, במרכזה של ההצגה הנערה שנפלה, הוא מה שקורה בין אלו שנשארו מאחור - אמה של סאם, החבר שלה, החברה הכי טובה שלה.

זהו מחזה משונה שאף פעם לא ממש מתמקם כאחת מהדברים שהוא מנסה להיות - חקר האבל, מבט ביקורתי על דור מכור לסמארטפונים, מחשבה על קשרים וסודות. התסריט של שרה רתרפורד הולך בכל הכיוונים האלו, אבל כל הנושאים מרגישים די לא מושלמים. יש כאן גם הומור, למרות שכאחד שגדל בצפייה באינטרנט ובסמארטפונים משתלטים, מצאתי שהבדיחות וההלצות לעיתים קרובות יותר טרגיות. ישנם כמה דגשים שמרגישים מעט מדי מוקצנים, והדיאלוג לעיתים נופל לקלישאה. אבל זה לא מחזה גרוע בשום אופן, והוא אף פעם לא משעמם.

רוזי דיי (בילי) ו-וויל פלטשר (לני). צילום: הלן מייבנקס המרחב הציבורי הקטן של Trafalgar Studio 2 דוחף את הקהל קרוב באופן לא נעים לפעולה, במיוחד במהלך אחת מהסצינות שבה מתייחסים לשימוש בסמים שנראה כאילו נמשכת זמן רב מיותר. עם זאת, חלק זה של העלילה זורם במהירות טובה, כשהסצנות הקצרות שומרות על הקצב. אך זהו צפייה לא נוחה, אולי כשם שהדיבור על המוות הוא תהליך לא נעים בפני עצמו.

אף אחת מהדמויות לא יוצאת טוב כשהמוטיבים שמאחורי התאבדותה של סאם מתגלים לאט לאט. אמה של סאם, תיאה (קלייר גוס תפקיד מאתגר), יוצרת הסרטון המביש במיוחד לא נעימה, עם קומפלקס של קורבן שמקשה מאוד להרגיש אמפתיה כלפיה.

נבין צ'ודרי (גיל) וקלייר גוס (תיאה). צילום: הלן מייבנקס

רוזי דיי כחברה של סאם, בילי, מציגה בעקביות טובה את התנועות והקצב של נערה עצבנית, מגלשת על הנעל היחידה שלה בסגנון חסר מנוחה חסרת יעד, כמו שנערים נוטים לנדוד מחשש שהשארות במקום תשאיר אותן פתוחות לביקורת. בילי היא די ילדה מתנשאת וזה מעט דוחף את גבולות האמונה לקבל את זה שהנערה הזו יכולה לשנן ציטוטים ארוכים ומשמעותיים בעלפה, אבל אף אחד מזה הוא לא אשמתה של דיי וזו הופעה סוחפת. הקשר בין האחים שלה ולוויל פלטשר כתאומה שלה, לני מעט מטומטם אבל בעל טבע טוב, מוצג היטב ואחד מהקשרים היותר אמינים בין אחים בתיאטרון.

מסיים את צוות השחקנים של הארבעה הוא נבין צ'ודרי כזר לקבוצה שמסתדר בצורה מרשימה עם כמה מהקטעים המלדרמטיים יותר שניתנים לו בתסריט.

וויל פלטשר (לני) ורוזי דיי (בילי). צילום: הלן מייבנקס

התפאורה הפשוטה של ג'ורג'יה דה גריי רומזת לתחושה של חיים שמתבלים לאט לאט, גם אם הפירוק ההדרגתי של הקיר האחורי לא עושה הרבה היגיון, אבל הסאונד משתמש בצורה עדינה ויעילה בעיצוב החכם של אדריאן קוורטלי.

הנקודה הגבוהה של הנערה שנפלה היא הסצנה הסופית שלה, מתגמלת בדרך שבה היא מרגישה כמו מנוחה מרגיעה מכל הפעולה הסוערת שהייתה לפני כן. היא מרגישה יותר אמתית, פחות מאולצת ומאפשרת לכימיה בין השחקנים לזרוח יותר. פרשנות רעננה ולא ניתן להתעלם מכוחה על ההתעקשות המותשת שסמארטפונים הורסים את החברה (הייתי טוען שאנשים תמיד הצליחו להיות נוראיים אחד לשני, הם לא היו צריכים אינטרנט בכיס כדי להשיג את זה), הנערה שנפלה היא הפקה יציבה של סיפור מודרני מסוכן.

עד 9 בנובמבר 2019.