סקירה: חליל הקסם, תיאטרון ארקולה ✭✭✭

טים הוכשטראסר סוקר את "חליל הקסם" מאת מוצרט בתיאטרון ארקולה, לונדון כחלק מפסטיבל גרימבורן 2022.

חליל הקסם. צילום: זאק קילבי חליל הקסם תיאטרון ארקולה

17 אוגוסט 2022

3 כוכבים

אתר גרימבורן בניגוד להרבה אופרות שסובלות מהתערבות יתרה מצד הבמאי, "חליל הקסם" מאת מוצרט דווקא דורש זאת. הדיאלוג המקורי של הסינגשפיל הווינאי אינו ניתן לשימוש, ככל שהעלילה מתקדמת הופך להיות לא ברור מי הם ה'טובים' וה'רעים' בסיפור. זו הזדמנות זהב עבור במאי להיכנס ולשדרג את העלילה והדמויות, וזהו – למרענן – בדיוק מה שקיים כאן מאופרה אלגריה.

כאן אנחנו פוגשים את הנסיך טמינו משירותים פיננסיים שנתקל בתיאטרון שבו הוא מצליח להדליק אור רפאים שמביא לחיים את דמויות העבר של התיאטרון, בראש ובראשונה שלושת הנשים, כאן כמנקות ומלוות של הדיווה הדעוכה אותה אנו מכירים כמלכת הלילה. הוא נשבה בקסמיה של פמינה, כוכבת צעירה שאפתנית שנפלה לחברת סרטרו, במאי קונספטואלי תמהוני, ו'עדר' חסידיו הנודדים. טמינו יוצא למסעו להציל את פמינה בחברת פפגנו, כאן כמפעיל פנס זרקור. נקבעות ונצברות משימות ואתגרים שונים, כולם מתרכזים בתיאטרון, ובסיום, לאחר כיבוש כל דמויות הסמכות, מוצג שיר הלל מקסים לאומנות התיאטרון, שהחשיך בזמן המגפה וכעת התחדש.

צילום: זאק קילבי

חלק מכל זה עובד למדי, במיוחד הבלבול המפורט של סרטרו ואנשיו, המובלים בצורה משעשעת על ידי אליסטר סאת'רלנד שמדגיש את האירועים עם הפעמון הטיבטי שלו. וזה בטח תורם לשמירה על תקציב נמוך כי רוב התפאורה והאביזרים הם.. ובכן.. תיאטרון בכל זאת. עם זאת, אתם זקוקים גם לתחושה מופלאה כדי לכסות על השינויים החזותיים הרבים שמתרחשים וכאן האפקט נשמע מעט חסר, עם רק קופסת המוזיקה של פפגנו שיוצרת את ההפתעה והפלא הנחוצים.

מוזיקלית הדברים גם כן קצת מעורבבים. הזמרים ברובם מאוד חזקים ושחקנים טובים גם כן. יש טקסט עכשווי שנון המושר באנגלית שמתאים היטב לתווים והוא מוקרן בבירור תוך שימוש בכל הרמות של התיאטרון. כפמינו, פפגנו ופמינה, פיטר מרטין, רנה בלויס-סנדרס ונעמי קילבי מותאמים היטב קולית ונראה שהם נהנו מאוד. פאיי איבלין עשתה חיקוי מצוין של גלוריה סוואנסון כמלכת הלילה והעזה בקו הווקאלי הגבוה באומץ. רוברט ג'נקין היה מונוסטטוס חינני ופיקח, והעניק הרבה יותר משמעות לתפקיד זה מבדרך כלל ככנע stage manager. ופפגנה היה הפתעה אמיתית, כזו שהפקות אחרות עשויות לשקול לחקות לעתיד.

צילום: זאק קילבי

אבל די חסרה לי התזמורת, בכנות. הפסנתר העמיד לא היה ממש ברמה, אף על פי שהיה נחמד שיהיה חלילן (שלא קיבל קרדיט) מאחורי הקלעים לנגן סולו מרכזי. הפסנתרנית לינדזי ברמלי הייתה עם עומס עבודה עצום על הפסנתר ועל אורגן חשמלי – לסצינות עם קופסת המוזיקה. הפתיחה הייתה מאתגרת בתנאים אלה ואולי עדיף היה לוותר עליה. האופרה הזו ראויה לפלטת כלי נגינה רחבה יותר גם בתנאים המותאמים האלה.

הערב הרגיש כמה סצנות רבות מדי באולפן 1 החם מאוד וקיצוץ זהיר במחצית השנייה היה מועיל. יש סכנה לפעמים להתייחס ליצירות כאל אלה כטקסטים מקודשים, בעוד שמן הסתם מוצרט היה משנה ומתאים דברים להופעות במקומות שונים – אז מדוע לא היום? הקהל מצא זאת ערב מהנה מאוד, ואין ספק שזו אופרה המתאימה לגישה מודרנית מתערבת כפי שקיימת בחוויית גרימבורן.

קראו גם סקירה של כרמן, פסטיבל גרימבורן בתיאטרון ארקולה

קראו גם סקירה על בלאק אל פאייסו הליצן גרימבורן בתיאטרון ארקולה