ביקורת: סדרת ההופעות של סת' רודצקי - בת' מאלון, אונליין ✭✭✭✭✭

ג'וליאן איבס סוקר את בת' מאלון כשהיא מצטרפת לסת' רודצקי בסדרת הקונצרטים העדכנית של סת' המשודרת אונליין.

בת' מאלון סדרת הקונצרטים של סת' עם בת' מאלון

משודר אונליין

5 כוכבים

בקרו באתר של סת'

'The Life of the Party' של אנדרו ליפא היה פתיחה נהדרת לסדרה הזו, אחת מהצלחות הענק של תוכניות הקברט של סת' רודצקי המלאות בקסם מיוחד, במיוחד לאחר קריאה לצאת ולהצביע מצד המנהל המוזיקלי שלנו עם כל הגישות הנכונות (הרמה היחידה שאנחנו רוצים לשמוע עליה היא מזו של מר רודצקי). אבל איזו שינוי להעביר ל'Just In Time' (ג'ול שטיין, בטי קומדן/אדולף גרין), בהשראת ג'ודי גרלנד - אם כי נכתבה עבור ג'ודי אחרת, הולידיי. בת', עם זאת, התירה לקולה להתחיל להישמע קצת כמו ג'רי סאות'רן אחרי הרבה מדי מרטינים. כזו גמישות! זו תכונה בולטת של הקונצרטים האלו (כמעט ללא יוצאים מן הכלל) שסת' בוחר אמנים עם מיומנויות מדהימות רחבות, שמסוגלים לשנות את קולם מז׳אנר לז׳אנר ותמיד נשמעים נכונים למה שהם שרים באותו רגע. שירה... או הופעה!

חלק גדול מחייה של מאלון, כמו גם מעבודתה, הוא מחויבות מלאה לעולם ה-LGBTQ+, עבורם (ולעבור אחרים) היא מקיימת כ-50 קונצרטי תרומה בכל שנה. והיה נהדר לשמוע אותה מדברת על כך, במיוחד כי זה חושף את העובדה שהיא מצאה את נפש תאומתה, שהפכה להיות אשתה, שלי, בגיל הצעיר של 22. (כן, כל השנים אחרי, הם עדיין נשואות.) שיר נוסף, שיר פופ, 'Where Are You Now?', מאת רנדי קילין (אולי?) - היה פשוט מדהים! בלדה יפה, פשוטה ועדינה, מלאה בתחושות גדולות, וקול עם בהירות, דיוק ולב כדי לשיר אותה. זו הייתה המוזיקה הנכונה לדבר את קול הלב המחפש והחוקרת.

'On My Own' (שונברג/בובליל) הייתה בלדה דומה, אבל ניתנה בנגיעת קטיפה, משופעת בקאנטרי ובמערבי, ואף מעושרת עם הדרמה של מאבק גדול. זה הביא אותנו לקרקע מחוספסת יותר עם 'I Need A Old-Fashioned Lesbian Love Story', ועוד כמות של אנדרו ליפא שמבין הרבה יותר על טבע האדם מרוב הכותבים. זה קצת כמו טום לרר פוגש את ג'רי הרמן. פשוט תלכו עם זה. מאלון יכולה לעשות את המספר הקברטי המנוח הרבה באנרגיה עם אותה כנות כמו שהיא מאמצת את שאר החומרים שלה: כי זה חומר טוב, כמובן - היא פשוט לא עושה משהו פחות מבלתי ניתן להעבירה. מאוד ניו יורק!

ואז עברנו היישר לקבוצת השיחות הבאה של ברודוויי, החושפת את העולם המטורף של אודישנים וליהוקים וניסיונות ודברים. 'I Quit' הוא שיר האודישן שיסיים את כל שירי האודישנים, והוא קיבל תשומת לב רבה כאן, עם הופעה וירטואוזית מתאימה של בת' שלנו. העיבוד הצלול והעדין של דייוויד דיייר ל'Unruly Heart' (מתוך 'The Prom' של מת'יו סקיילר וצ'ד בגולין), יצר ניגוד יפהפה, והעניקה עוד אוויר ומרחב לקאנטרי הגאה והקול החזק של מאלון, משחררת את השיר, 'You will be found', הצעת אומץ ותשוקה לפסימיזם ועמידות, תכונות שהיא באמת ובתמים מגשימה.

כדי להוכיח את הנקודה הזו, הבאה, 'The Life I Never Lived', מתוך 'Sister Act' של אלן מנקן וגלאן סלייטר, יצרה שינוי גוון מהנה ומתוחכם: יותר פלדה נכנסה לקולה של מאלון בשביל זה, אך עדיין זהה לדאגה חסרת דופי עם האישיות והסיפור של הליריקה. זה עולם הרחק מהגישה השונה לחלוטין שננקטה ב'Fun Home' (ליסה קרון/ג'נין טסורי), עם השיטה הטרייה והרדיקלית שלהם לכתיבה לקול. מאלון מפרקת אותו כאן, מראה איך זמר מתמודד ומגיב למה שהם כתבו: כתיבה עמוסה בפרשנות היפר-ריאליסטית של הדמויות והאקספרסיביות שלהן. קייטלין קרוסו הייתה המנצחת של התחרות השבוע, והיא הראתה לנו קליפ נהדר של 'Ring Of Keys'. אבל 'Maps' הוא מספר מאתגר עוד יותר, דורש טווח עצום של כישורים מהמבצע, למצוא ולשחרר את הליריקה במוזיקה, תוך כדי חיבור הנרטיב בהתרחבות מתמדת ומתחדשת. טסורי היא גאון לסובבי השירים למלודיות במרקמי המוזיקה שלה, בלי לתת לשיר לשלוט לאן שהמוזיקה עצמה - והסיפור - עשויים ללכת. וזה הולך לכל מקום. למרות זכיות הרבות בפרסים, טסורי עדיין מלחינה מוערכת באופן מדהים: אבל היא ממש שם למעלה עם הטובים ביותר.

שם למעלה עם מרדית' ווילסון, ש'The Unsinkable Molly Brown' שלהם העלתה את רוחנו עם 'I Ain't Down Yet' שחקקנו עם כל ההמולה של ה-4 ביולי. כל זה היה מקסים. וזה החזיר אותנו אל 'Ring Of Keys' שהובטח במאלון המיוחד, מראה את היכולת המדהימה שלה לעבור מרגש עצום אחד לאחר בעוצמה, בלי לפספס אף פעימה. שלמות!

קראו ביקורות על סדרת הקונצרטים של סת'