סקירה: הבן, תיאטרון דוכס יורק בלונדון ✭✭✭✭

מארק לדמון סוקר את העברת מופת תיאטרון קילן של 'הבן' מאת פלוריאן זלר בתיאטרון דוק אופ יורק, לונדון.

לאורי קינאסטון כניקולס. צילום: מארק ברנר

הבן תיאטרון דוק אופ יורק, לונדון ארבעה כוכבים הזמנת כרטיסים

עם המבנים הנרטיביים המשתנים והחמקמקים שלהם, מחזותיו הקודמים של פלוריאן זלר 'האב' ו'האם' מצליחים ללכוד את החוויות המפוצלות של דמנציה ופסיכוזה. ב'בן', הוא חוזר לסגנון סיפורי טבעי יותר, המנתח בקפדנות כיצד משפחה מתמודדת עם דיכאון מתבגרים. אך, תחת הנחייתו של הבמאי מייקל לונגהורסט עם רביעיית ביצועים חזקים, יש לו עוצמה מזעזעת חרף מבנהו הלינארי הקונבנציונלי יותר.

ג'ון לייט (פייר) אמנדה אבינגטון (אן) ולאורי קינאסטון (ניקולס). צילום: מארק ברנר

מועבר מתיאטרון קילן, זהו החלק האחרון בטרילוגיה רופפת הבוחנת את ההשפעה של בריאות הנפש על משפחות. חלק מהשמות זהים לאלה של המחזות הקודמים, אך מדובר בערכת דמויות חדשה עם היסטוריות אישיות משלהן. עורך הדין המצליח פייר וגרושתו אן נאבקים לקבל את גילוי שבנם המתבגר, 'קרן שמשם הקטן', ניקולס, סובל מדיכאון. הם רוצים שזה יהיה רק שלב, מעט מצב רוח מתבגר, תגובה זמנית לפירוק הנישואין, אך גם ניקולס לא מבין מה קורה לו. גם האישה החדשה של פייר, סופיה, מנסה כמיטב יכולתה לעזור לבן המודאג אך ברור באופן כואב שהוריו מרמים את עצמם ואין פתרונות קלים.

לאורי קינאסטון (ניקולס) וג'ון לייט (פייר). צילום: מארק ברנר

בשלושת המחזות הללו, זלר לא מציג רק את הפתולוגיות של מחלות נפש אלא מתמקד כיצד מחלות אלו יכולות להשפיע על פרטים בתוך המשפחה. 'הבן' יכול בקלות להיקרא גם 'האב' מכיוון שהוא מתמקד גם בכיצד פייר לא מצויד להתמודד עם בנו לאחר שגדל על ידי אב מרוחק וסמכותי. ג'ון לייט, אשר משחק את פייר באופן מבריק, רוצה נואשות לשבור את הדפוס אך לא יודע איך. הנשים בחייו פיתוחן פחות, אך אמנדה אבינגטון ואמקה אוקפור מספקות הופעות חזקות כאן וסופיה, הנאבקות בדרכן שלהן להתמודד עם פלישת הדיכאון לחייהן. לאורי קינאסטון יוצר דמות רבת פנים ומרוסנת בהצגת נפילתו של ניקולס לדיכאון, מסבל שקט להתפרצויות הרסניות.

לאורי קינאסטון כניקולס. צילום: מארק ברנר

מתורגמת על ידי כריסטופר המפטון, זו דרמה כתובה בחידוד ומתוחת עניין ללא הרף למרות שהיא אינה אומרת דבר חדש על דיכאון. בעוד שהמבנה עשוי להיות פחות מאתגר מאשר שני המחזות הקודמים בטרילוגיה, לונגהורסט מוסיף פרטים מופשטים יותר בבימוי, עם דמויות המציקות בסצנות זו לזו, מוסיפות לזרימת הפעולה ומזכירות לנו שכל שלב של המחלה כרוך בכולם במשפחה המורחבת. התפאורה של ליזי קלאצ'ן מובילה לבתי פריזאים עשירים אך, כמו ב'אב' ו'האם', היא רקע לבן קליני לבחינת התוצאות של מחלת נפש, שינוי מיקום ומצב בעזרת התאורה המיומנת של לי קוראן והעיצוב הקולי של איזובל וולר-ברידג'. קורע לב ומרתק, 'הבן' עוסק לא רק בהשפעת דיכאון אלא גם באתגרים הבלתי אפשריים של להיות הורה.

רצה עד 2 בנובמבר 2019