ביקורת: חושף שחיתות, תיאטרון ווטרלו איסט ✭✭✭

צוות השחקנים של 'Whistleblower'. צילום: מיילס אליוט Whistleblower

תיאטרון ווטרלו איסט

10 בפברואר

3 כוכבים

הזמן עכשיו

מעטים הדמויות הציבוריות שמעוררות ויכוח כמו מדליף ה-NSA לשעבר, אדוארד סנודן. עבור חלק, הוא גיבור מוסרי שהקריב את חייו הנוחים כדי לעמוד על מה שצודק. עבור אחרים, הוא בוגד שהדליף סודות מדינה שהעמידו את ביטחון המדינה בסכנה.

כחלק מאנשים בודדים שעדיין מתלבטים, קפצתי על ההזדמנות לראות את 'Whistleblower', מחזה שמפרט את חייו וקריירתו של האיש שעורר סערה עולמית ב-2013.

המחזה מכסה את תקופתו בצבא כשהתנדב להשתתף במלחמת עיראק, וכמו כן את תפקידיו השונים ברחבי העולם ב-CIA וב-NSA. הוא מתאר את הימים שלפני הגילויים באופן מעמיק, ומראה את תפקידם של עיתונאים, פוליטיקאים, חברות טכנולוגיה ובעלי תפקיד ביטחוניים כשהם ניסו לחשוף או להסתיר את האמת.

כריסטופר וורטון, רוארי קאנון ומת'יו מקפטרידג' ב'Whistleblower'. צילום: מיילס אליוט

הסיפור האמיתי כל כך מרתק שאין זה מפתיע שהתסריט ממלא מתח ואנרגיה בתעוזה. הוא עובר במהירות בין מיקומים ומציג דמויות חדשות, תוך הצלחה להסביר מושגים מורכבים באופן טבעי.

עם זאת, לפעמים ההפקה צוללת לתוך סוריאליזם כה חזק עד שזה מרגיש כמו מחזה שונה לגמרי. אם זו שיר מיותר (שיר 'עכשיו היכן הקשת' נשמע פעמיים), שבירת הקיר הרביעי או סצנה מסובכת במטוס, כל זה פגע באינטנסיביות הסיפור וגרם להפקה להרגיש לא מאורגנת.

המחזה היה יעיל בהצגת הקונפליקט הפנימי של סנודן והזחילה המפחידה במצבים של תכניות NSA רבות. למרות זאת, יש כמה נושאים שנשארו מתסכלים ולא נחקרו. כיצד הרגיש סנודן כשהתווכח נגד עריצות ממשלתית תוך שהוא לכוד ברוסיה בלתי ליברלית? ומה היו ההליכים מאחורי בקשות המקלט השונות שנדחו בסופו של דבר?

צוות השחקנים של 'Whistleblower'. צילום: מיילס אליוט

'Whistleblower' בדרך כלל מציג תמונה מאוזנת של סנודן, מראה את הנטיות המביכות שלו ואת היחס המורכב עם קרוביו. כל זה עד עשר דקות לפני הסוף, כשהטון משתנה והופך להרבה יותר דידקטי. כבר החלטתי בנקודה זו שאני לא חלק מהמחנה שמבקר את סנודן, אבל זה היה קצת חבל לסיים בנימה כה כיוון במחזה על חירויות אישיות.

רוּארי קאנון, המשחק את הדמות הראשית, נראה בצורה מדהימה כמו סנודן; זה היה כמעט כאילו הוא נכנס לחדר. זו הייתה הופעה מוצקה ומורכבת של דמות מורכבת במידה שווה; הוא היה מביך ועצבני אך הראה את האופי והאומץ שהיו לסנודן כשהיה צורך.

אלסנדרו בבולולה, דליאן פורגט, קורדליה או'ניל, פיליפ סקוט-וולאס ב'Whistleblower'. צילום: מיילס אליוט

הקאסט ההיתולי היה מתחלף כל הזמן וכיסה כל כך הרבה דמויות כך שקשה להדגיש יחידים. עם זאת, מת'יו מקפטרידג' בתפקיד הבוס של סנודן ב-NSA ואילה רוד בתפקיד חברתו הסובלת מאוד מרשימות. מרשים באותה מידה היה קורי פיטרסון בתפקיד אביו של סנודן (למרות מבט סקוטי מעורר יובלות בתפקיד העיתונאי איוון מכסקיל בסופו).

הבימוי, מאת הבמאית אלואיז לאלי, היה מתוחכם וחיוני, עם חברי קאסט שיושבים ליד שולחנות כשהם לא על הבמה, צווחים הוראות ללטלפונים שלהם. האווירה שנוצרה שמרה על רמת האנרגיה והוסיפה לתחושת הפרנויה שחלחלה להפקה. חברי הקאסט היו גם נכנסים ויושבים בקהל עבור 'סדנאות ההדרכה' של ה-NSA, אמצעי מחוכם שהעניק תחושת שקיעה בסגנון Secret Cinema לזמן מה מהסצנות החזקות יותר.

'Whistleblower' לעיתים הוא הפקה לא מושלמת, אך הוא מעניק מבט מרתק וחינוכי על חייו של אחת הדמויות השנויות במחלוקת ביותר של המאה ה-21. המחמאה הגדולה ביותר שאני יכול לתת לה היא שהיא גרמה לי לחשוב, להתווכח ולחפש מידע שעות לאחר מכן; וזה לא התיאטרון בדיוק מתמטי? 'Whistleblower' רץ בתיאטרון ווטרלו איסט עד 6 במרץ 2016. הזמן עכשיו!