בקרוב: צ'יינה בלו פיש ודבורה אנטואנט

ג'וליאן איבס שוחח עם צ'יינה בלו פיש ודבורה אנטואנט על הפקתן Queen C*nt: Sacred or Profane המגיעה לתיאטרון בונקר במרץ 2019.

 המפיקה האנה אלסי יודעת לזהות דבר טוב כשהיא רואה אותו - והיא מעולם לא מצמידה את שמה למשהו שאינו נפלא.  אז כששמעתי שהיא לקחה על עצמה את ההפקה של העבודות המיוחדות של צ'יינה בלו פיש ודבורה אנטואנט, מיהרתי לגלות עוד.  בשיחה האחרונה שלי עם צ'יינה ודבש, כמו רבים לפניי, גיליתי את עצמי נרגש מעבר לציפיות. כעת, שתיהן רוכבות גבוה על תוצאות זוהרות מהצפוי של הופעת הבכורה בפסטיבל אדינבורו קיץ שעבר; וזה בשילוב עם סיור מוצלח במיוחד, ראה את עבודתן משיגה קהל גדול ומגוון בהרבה מהמצופה.  אז, מיהן ומה מניע אותן? צ'יינה, עם קול בהיר ומרגש ויכולת ליצירת חיבור ישיר ומידק עם קהל, יש לה רקע באמנות מופעים, משחק ושירה-כותבת; לפעמים נראית כמשעשעת מתגלגלת או הולכת על קביים בשעות הפנאי, עבודתה כאמנית תמיד התממשה בצדק חברתי וסביבתי.  בת לוויה שלה במיזם זה היא דבורה, שהיא ניגוד מושלם כמעט מכל בחינה - בעלת קול רך, היא כמעט טופסת אותך בהפתעה, כמו משהו מתוך אחת מהפלאות או ההופעות התיאטרליות שלה, עם קריצה נדיבה כלפי קומדיה, ויש לה קצת היסטוריה של שותפה או עוזרת מפיקה המוודאה שכל תרומה או התערבות מוערכות באופן מושלם להשפעה.  יחד, הן חולקות את אותה מחויבות נלהבת לחיים כאמניות, ויעשו כל שביכולתן לפתח את עבודתן כצוות. הן נפגשו בבריסטול, בהמילטון האוס, שאינו קיים עוד כעת, שם היו באותו זמן חלק מהקולקטיב, Co-Resist.  מתוך אחת מהשיחות הרבות שם, גילו מוטיבציה משותפת לחקור את נושא ההטרדות.  ואז, כשהגיעה ההצעה למגורים באקסטר בייקשד - הרבה לפני שמי טו צצה - הן החליטו למזג את כשרונותיהן ולראות מה הן יכולות ליצור מהשילוב שלהן.  היה צריך להיות נושא עכשווי, והייתה צריכה להיות מחויבות להגיב לאווירה הפוליטית או החברתית הנוכחית, והן גם ידעו שהן רוצות שעבודתן תהיה גדושה ברוח של כיף, עם שמחה וגיוון כהנחיות. בעיקרון, הסיפורים שהיו להן היו צריכים להיות חשיפות של מה שבאמת מתחבא מתחת לפיקציות המנופחות שבהן שוחרת האנושות את עציה הדתיים המנוגדים.  ובתוך הפרספקטיבה הזו, אנחנו מקבלים תמונות מהחיים של נשים חשובות: מהבתולה מריה ועד בעצם המייבוט.  אף אחד לא בטוח מהמבט הסאטירי שלהם - כולל גברים, שהם גם מציגים.  אבל זה לא מונע מגברים יותר להתעניין בקהלים שלהן: בכלל לא.  למעשה, הן שמחות לפגוש הציבור שפתוח כמו שדמיונן האמנותי שלהן: נשים מכל הסוגים באות לראות אותן, אמהות, סבתות וגברים - המון מהם: למעשה, בהופעות מסוימות, היה להן בעיקר קהל גברי. למה יש להן היקף כזה של פנייה?  הן אומרות שהמטרה שלהן היא, בפשטות, להתייחס ולייצג, 'עולם שבו אנחנו אמורים להיות שווים, אבל אנחנו לא'.  אז, חקירה מודרנית אחרי האמת.  ולהתמודד עם, 'מה שמרעיד את מטעננו'.  אמנות ויזרלית, אם כן.  החומר של תיאטרון אמיתי.  הכל נעשה עם חושניות רבה ועם תעוזה בטכניקות - מהכוריאוגרפיה המדויקת ועד האלתור החופשי - שמעניקים להן את אופיין המיוחד. לאורך המסלול, הן ייצרו קשרים די מועילים עם מספר שותפים, גם אמנותיים וגם חברתיים: 'קולות נשים בריסטול', המבוססם בנקודת המקור שלהן בדרום-מערב; החברה פאוסט, פועלת למען שוויון מגדרי; יוזמת גוד לאד, לקידום גבריות חיובית במוסדות ברחבי העולם; ולונט קאפ, ארגון עם היקף גלובלי, המחפש לסיים את עוני הווסת ואת הסבל הנלווה לו.  כאשר הן מתחילות את השלב הבא בהתפתחות שלהן כאן בבריטניה, זו תענוג להכיר אותן ולהיות חלק מההרפתקה הזו.  הזמינו עכשיו! תיאטרון בונקר ב-10/11 במרץ 2019

הזמינו כרטיסים ל-Queen C*nt: Sacred or Profane