תצוגה מקדימה: אירופה אחרי הגשם בתיאטרון מרקורי בקולצ'סטר

פול טי דייוויס מביט בהצגה "אירופה אחרי הגשם" מאת אוליבר בנט ומדבר עם הקאסט שנמצא כעת בחזרות לקראת העונה בתיאטרון מרקורי קולצ'סטר.

נטשה קפקא, ג'יימס אלכסנדרו ואנה קובל בחזרות להצגה "אירופה אחרי הגשם". צילום: רוברט דיי אני מודה ל"התרברבות צנועה" בנוגע למחזה החדש, המוזר, המצחיק והמדאיג של אוליבר בנט. הייתי בפאנל הקריאה לפרס כתיבת המחזות בתיאטרון מרקורי 2017, ובעגול השני, אני קידמתי את "אירופה אחרי הגשם". למעשה, אמרתי בביטחון רב, "זהו הזוכה", אחת הפעמים הבודדות בהן חשבתי שאולי אני מבין משהו במחזות. המחזה אכן זכה, וכעת תיאטרון מרקורי עומד לבצע את חזונו של אוליבר, וקהל רחב יותר ישמע את קולו הייחודי. פגשתי את הקאסט, ג'יימס אלכסנדרו (וויל), סיימון היינס (מקס), נטשה קפקא (מרטה) ואנה קובל (יאנה) והבמאית קארה נולאן במהלך החזרות.

קארה נולאן מביימת את "אירופה אחרי הגשם" בתיאטרון מרקורי קולצ'סטר. צילום: רוברט דיי

המחזה מדמיין עתיד קרוב שבו ארה"ב פרשה מנאט"ו, פליטים זורמים לתוך מערב אירופה, ועל חוף מזויף איפשהו באנגליה, הדמויות מתכנסות לשמוע את תוצאות בחירות שיכולות להכניס מפלגה קיצונית לממשלה. התחלתי בשאלת הקאסט על מחשבותיהם ותגובותיהם הראשוניות למחזה, ובקול אחד, (למרות שדיברתי איתם בנפרד), הם שיבחו את איכות הכתיבה. אנה, שמשחקת את יאנה, היא כותבת בעצמה, והיא מצאה את עצמה מופתעת באופן קבוע מהתסריט, "יאנה מבודדת בעולם משלה, אישה שנאלצה לברוח, שצריכה להיות מוכנה לארוז ולעזוב בכל רגע. מה שגיליתי במהלך התהליך, והסיפור הרקע שיצרנו לה הוא שהיא פוחדת להתמודד עם האובדן והבדידות שהיא עברה, והיא העבירה זאת לפעולות שאין להן קשר, אבל שומרות עליה בחיים" הדבר הזה בהחלט השפיע על הקשר שלה עם בתה מרטה, ונטשה קפקא מרגישה שזה המחזה המושלם לעשות בו את הופעת "המחזה הישיר" שלה. "היא אכן נראית בוגרת יותר מאמה", היא אומרת, "אבל היא יותר מסתם נערה מרדנית. היא נגררה ממקום למקום, עם סיבות טובות לפעמים, אבל היא נואשת להניח שורשים. הגילוי הגדול עבורי הוא שמרטה אומרת אבני חן של אמת, והדמויות האחרות חייבות להקשיב לה!"

נטשה קפקא בחזרות ל"אירופה אחרי הגשם". צילום: רוברט דיי

לג'יימס אלכסנדרו, המחזה היה בעל הדהוד אישי יותר, "ברגע שקראתי אותו, הרגשתי שאלה דמויות שקולן, (והמעמד שלהן), בסכנת היעלמות מהבמה. הגבתי ברמה ויזרלית ורגשית, והמיקום שלו קרוב לדרך שגדלתי, ואנחנו שומעים את הדמויות האלה פחות ופחות - לפחות בדרך המורכבת שהן כתובות כאן. עדיין אני בשלבי ההתפתחות בהמצאת הדמות שלו לעומק, אבל בירידה ל"חורי הארנב" הזה אני מגלם שזעמו מגיע ממקום של כאב עמוק - והצל של אביו המת ומעשיו, עיצבו את חייו של וויל לעד."

סיימון היינס. צילום: רוברט דיי

אביו של וויל היה פוליטיקאי קיצוני, ובנו נראה כמי שמקרה כנגד כל אמונותיו של אביו, אבל הגעתו של מקס, חברו הטוב של וויל שלא ראה אותו ארבע שנים, חושפת עובדות לא נוחות. סיימון היינס, שצפיתי בו פשוט מביס את עצמו למשך שעה, תחת הדרכתו של מנהל קרב קרייג המבלין, אוהב את סיפור המחזה, ומרגיש שמקס הוא מאוד דמות של נושא, "הוא דמות של פרימן שמזיז אנשים מעולם אחד לאחר. אני מרגיש שהוא מאוד דמות שאמניסטית ומיסטית, למרות שהוא נראה פשוט איש רגיל שמעט אבוד. הוא נואש לנסות לתקן דברים, עד שהוא מביא את האמת אל האור."

ג'יימס אלכסנדרו. צילום: רוברט דיי

אם כל זה גורם למחזה להיראות מאוד מכובד, שווה להדגיש כמה המחזה מצחיק, והקומדיה מפתיעה כמו הגילויים. מקס, למשל, סובל מנרקולפסיה ולפעמים מתמוטט על הרצפה כשהוא נכנס להעלמות פתאומית - זה מה שקרייג חזר עליו. וג'יימס מרגיש שהמחזה מצחיק כי הדמויות כה מזוהות, והם כולם מסכימים ש, משום שאוליבר בנט הוא גם שחקן, הקצב והקצב של המחזה מעוצבים בקפידה ויופי. סוראליזם גם מצחיק, ואנה ונטשה מרגישות שהגילויים שמצאו בחול, העצמים עצמם, הם כמו היבטים של הדמויות שמתגלים, התמונה הבימתית עוצמתית ומקורית. סיימון היינס מסכם את זה היטב כשהוא אומר שישנה "אנרגיה אפלה" במחזה. יש לו גם פסקול מעולה, רובו באדיבות הדמות מקס.

ההתלהבות שיש לקאסט ולבמאית מהמחזה מדבקת, והציניים יכולים לומר שהם מקבלים כסף להיות נלהבים. אבל זה לא המקרה כאן, הם ברור נהנים מהמסע של גילוי שהם עושים בתסריט, וכבר כשהעיצוב נמצא במקום, זה ייעשה מחזה חדש שהקהל יזכור לזמן רב.

"אירופה אחרי הגשם" מתקיים בתיאטרון מרקורי קולצ'סטר מ-25 במאי - 9 ביוני 2018

הזמן עכשיו ל"אירופה אחרי הגשם"