ביקורת: After You, Crazy Coqs ב-Cafe Zedel ✭✭✭

לורה טבט ובכריס דויל. צילום: אדם באז'ו אחרי שאתה

Crazy Coqs בקפה זדל,

שישי, 14 באפריל 2017

3 כוכבים

הזמנת כרטיסים

צוות הכתיבה המוכשר של אלכס פארקר וקייטי לאם יצר מופע של שעה לשני שחקנים לחלל הקברט האינטימי הזה, והבמאי אלסטייר נייטס מנצל את מלוא הפוטנציאל שלו בסיפור היוצא דופן הזה של מפגש לא כל כך קצר בין הזמר כריס (ליאם דויל, בשירה מעולה) ושרה (מופע נפלא מהשחקנית הזמרת לורה טבט). פארקר גם מפיק את האירוע הזה ולקח עליו את אייזק מקולו כמנהל מוזיקלי, עם עיבודים מושכים לפסנתר, כינור (קתרין וולר), צ'לו (וויל הארווי) וגיטרה (רוית ניז'וואן) מאת מרטין היגינס. צ'ארלי נאש מנהל את השימוש היעיל באור וקול. זהו מארז נקי ומסודר ומהווה דרך נעימה ביותר להעביר שעה בסביבה יפה ובחברה ידידותית.

הסיפור כאן הוא משמעותי יותר מאשר נתון לחקר ישיר. אנחנו נמצאים ב-'The Crazy Coqs' וברגעים שכריס (דויל) מסיים את הופעתו לערב, היושבת על הקצה, שרה (טבט) מברכת אותו על ההופעה. שיחה מתעוררת, ואנחנו מגלים לכאורה שהיא נזנחה בידי לקוח שהיה אמור להיפגש איתה שם. היא עורכת דין למיזוגים ורכישות ומתנהלת בעולם שונה מאוד מכריס, שלא מצליח לתפוס הרבה ממה שהיא אומרת באופן מבדר למדי. מצד שני, יש לו אתגרים מקצועיים משלו להתמודד עימם, עליהם אנחנו שומעים בצורה רחבה יותר. הזמן עובר. שרה ממשיכה לבקר במועדון (עם כמה שינויים בסיסיים בתלבושתה, בעוד שמראהו של כריס נותר ללא שינוי). הם משוחחים. הם שותים. אנחנו לא שומעים הרבה יותר על העולם העסקי, אבל מקבלים תובנה למדי - מסורתית - על הטלטלות בהיותו אמן מבצע. באופן מעט מפתיע, לא נראה שיש איש בחייהם, עד שלפתע - כ-35 דקות לתוך ההצגה - אנו מגלים ששרה נשואה ובלתי זמינה. אז למה היא מבלה כל כך הרבה זמן במועדון עם כריס? אנחנו לא מגלים. הם נפרדים. הם מתאחדים, בקצרה. ואז הכל נגמר.

לורה טבט וליאם דויל ב'אחרי שאתה'. צילום: אדם באז'ו

ישנה פשטות בדמויות שלא חסרת חן ומושכת באופן משלה, אבל היא גם מביאה לכך שהן מצוירות בקפדנות דקה, ואפילו במהלך שעה, אנחנו מוצאים את עצמנו שואלים יותר שאלות עליהן מאשר מוצאים את התשובות. במידה מסוימת, הבעיה הזו מוספגת על ידי ההנאה שבה מרוויחים מהשירים המהודקים לעקרים של הסצנות הנכנסות ויוצאות, מתעדות את התנודות העדינות בפלירטוט הכאילו מכונן בינהם שלמעשה בסופו של דבר שטחי. כמה מהשירים הללו טובים מאוד. 'ראה את העולם' של שרה הוא אולי הרגע הבולט ביותר ביצירה, ומי שיכול בקלות לקבל חיים ארוכים ופופולריים: הוא מותאם בצורה מושלמת ליכולות המכוונות בקפידה של טבט כמספרת סיפורים בשירים, עם כל ניואנס קטן, כל תו ופיתול במנגינה פותחים משמעויות ותחושות חדשות. הדואט המקדים אליו, 'גע בי', הוא הרגע המרגש ביותר מבחינה דרמטית, שבו נראה כי קיימים סיכונים ראויים להמרה; דויל וטבט מממשים זאת במלואם, ואולי מצביע על הכיוון שיכלה ההצגה לקחת אם הייתה מייצרת יותר עניין תיאטרלי. הרגע החזק ביותר של דויל מגיע ב'קול בתוך ראשי', אחד מהבלדות הרבות של המופע, וזה שנותן לכשרונו השירי את ההיקף הגדול ביותר.

במקום אחר, השירים כתובים ביעילות, אך הם חסרים את האופי המדויק שהיה סימן ההיכר של צוות הכתיבה הזה בשנה שעברה ב'All Aboard'. פארקר ולאם יכולים לכתוב עבודה מגוונת בהרבה ממה שמוצג כאן. הדמיון כביכול של כל כך הרבה מהחומר עשוי או לא להיות קשור למהירות בה הוא הורכב. באופן דומה, קווי העלילה הנועזים של 'All Aboard' נעדרים כאן: לאם יצרה מצב שבו הקשר המרכזי הוא אליפטי, לא ממש שקוף. זה הימור נועז בתיאטרון מוסיקלי, ומאוד קשה להפוך אותו למוצלח. אני לא בטוח שזה באמת עובד כאן.

בבימוי היצירה, נייטס עושה כל שביכולתו להרחיב את העולם הסגור של שתי הדמויות הללו, אך יש גבולות למה שהוא יכול להשיג. אף שדויל ניסעוגת את כל התנועות שלו, גם בהיותו במצב לא נוח בגלל עצם הבריח שלו שהשתבשה ועל כך שהיה לו זרוע אחת בסד, זה היה מקסים לראותו מתקשר באופן ספונטני עם האורחים בבר (תחום שבו מבצעים בקנה מידה קטן יכולים באמת להמריא), ואפילו שבט נתנה לכל אחד מהכניסות והיציאות שלה כמה שיותר הבחנה שהיא יכלה, זה עדיין רישום ולא דרמה. במידה מסוימת, זה עובד, ואני מקווה שזה יעודד הזמנות נוספות: יש בהחלט לקחים שניתן ללמוד מהחוויה הזו.

עד ה-22 באפריל 2017

הזמנת כרטיסים ל'אחרי שאתה' בקפה זדל