סקירה: בננאמן, בית המחזאות סאות'וורק ✭✭✭

חברת ההפקה של המחזמר בננאמן בננאמן

תיאטרון סאות'ווארק,

4 בינואר 2017

3 כוכבים

להזמנת כרטיסים

שוב ושוב אנשים מנסים להחיות את מחזות הזמר מהמקורות של פסי הקומיקס והתוצאות כמעט אף פעם לא כפי שהם מקווים שיהיו. רק 'אנני' כנראה הצליחה בצורה (כמעט) מלאה להפוך את הפורמט, ובעיקר כי היא נהנתה ממשהו שרוב פסי הקומיקס חסרים: עלילה מרכזית חזקה ומוגדרת היטב. ואפילו אז, התסריט מסורבל לעומת הקסם הזריז של המוזיקה המענגת.

כמה פחות בטוח, לשם ההשוואה, הוא השטח שמציעה הפקת היום-יום הזו, המבוססת על סיפור קומיקס שהושק בשנות ה-80 אך נשמעת כאילו הייתה יכולה להיווצר מתוך נפש הלאומית יותר משלושה עשורים לפני, כך שתפיסותיה וסטריאוטיפיה מיושנים ללא תקנה. אז למה, כך עשוי להרהר מישהו, יתאמץ מישהו במשך שנים לנסות ולהפוך את הסיפור להפקה מוזיקלית? לאון פאריס, האחראי על כל זה, בהחלט אובססיבי על הנושא שלו, והמטרה שהכריז עליה הבמאי, מארק פרי, בתוכנית היא להחיות את ה'תחושה החמימה והנוסטלגית' שהוא מקבל מסיפורי הקומיקס המקוריים. טוב, זו מטרה ראויה, אבל האם היא בהכרח 'דרמטית'? כאשר הוצג לציבור בפסטיבל 'מלדף לבמה' האחרון, לפני אחד בתיאטרון טריסטן בייטס האינטימי, הקריאה החצי מבוימת הייתה ארוכה אך לעיתים קרובות מבדרת בצורה מוצלחת. מאז, נמסר לנו שבוצעה עבודה רבה על המופע. למרבה הצער, במהלך התהליך נראה שרוב האנרגיה והברק של הסיפור נעלמו ממנו.

כשהמופע מוצג על במה בסאות'ווארק, אפשר רק לתהות איך זה קרה. באופן חד-מוחי וחד-ידני, הוסיף הכותב לחומרים שפורסמו כמה לחנים, שחוזרים על עצמם כל כך עד שהם ממש נחרטים בזיכרון. פאריס הוא איש שלא חסר לו כשרון. אין סיכוי שתעזבו את התיאטרון בלי שתוכלו לשיר לפחות אחד מהלחנים שלו, את שיר הכותרת המדלג כלפי מעלה, שהוא כה מחוזר לעיתים קרובות ונחוש. השירים, עם זאת, נשארים כמו ג'ינגלים ולא כמו מוטיבים, למרות מאמצי אלן ברי של הפיקוח המוזיקלי הנמרץ, התזמורים המעמיסים וסידורי הקול המורכבים לעיתים. בינתיים, המילים העודפות נושאות רבות מהחשיפה החיונית בתחילת המופע, דבר בעייתי כשהן מופנות קדימה, עם שני שליש מהקהל ישובים בצדדים, ועם שני קולות שרים זה מעל זה, לא יחד, ונגד להקה רועשת למדי (המנצח הוא מל הול והסאונד על ידי אנדרו ג'ונסון). הבמאי פרי אחראי לכך, כמובן, ואני לא מבין למה: זה באמת לא עוזר למופע אם אף פעם לא מתברר מי הדמויות, מאיפה הן ולמה הן עושות מה שהן עושות. זו ממש בושה, כי חלק גדול מהטקסט המדובר מצחיק מאוד. למרבה הצער, הבדיחות לא מתוזמנות כראוי; הן ממשיכות לבוא, אבל לעולם לא נראות כמו שהן תופסות אווירה מוגדרת ונגישה.

קרל מולאני (גנרל בלייט) ומארק פיקרינג (ד"ר גלום) בבננאמן

כך שהחסרונות האלה אינם באשמת הצוות המוכשר והמתאים להפליא. זה בהחלט המופע של הנבל (כפי שהיה בתיאטרון טריסטן בייטס), עם מארק פיקרינג שמבצע תפקיד מומחה כדוקטור גלום. מתיו מק'קנה נראה שצרך הרבה מתקציב העיצוב בתחפושת המפרוט כנראה דמות מרשימה למדי, כל כך מפותחת בפיזיותו שהיא ממש מאבדת את תחושת הבידור והגזמה של קומיקסי גיבורי-על ד''. במקום זאת, הוא הופך, כמו כל כך הרבה דמויות של אותו ז'אנר, ליותר פנטזיה הומו-אירוטית וספקטקולרית, ובמופע שבו השינוי המהותי הוא באכילת בננה, טוב... אפשר רק לתהות מאיזו אישיות עשירה ומוזרה יצאה הדמות.

סביב היצירה הצהובה-כחולה המרשימה הזו מסתובבות מספר דמויות יותר פרוזאיות. אריק וים, הילד חסר הדמיון בעל התשוקה לפרי הצהוב המעוגל הוא לא אחר מאשר מארק ניואנהאם, שרגליו השעירות מאשרות את מצבו השלמה כבוגר, ואמו, ליזזי הילס נראית בקושי מספיק מבוגרת כדי להביא אותו לעולם: ובכל זאת, היא נאלצת להתמודד עם הקריקטורה הסקסיסטית שהוצעה לה בקלות מפתיעה. לילד שלה יש חבר אדוק בצורת קרא הגאונית של ג'ודי ג'ייקובס. שוב, אלה הם שחקנים מצוינים, אשר מבטיחים לספק צחוקים, אבל שוב ושוב הם עובדים קשה מאוד כדי להוציא משהו לאוויר שפשוט מסרב להתרומם. אמה רולסטון מבצעת הופעה קולית מרשימה כעניין האהבה, פיונה, וזה די מרגש בדרכו, אבל החומר לא עושה צדק לכשרונות שלה. קרל מולאני כגנרל בלייט, טי ג'יי לויד כראש או'ריילי, בריאן גיליגן כמנהל הקרקס המשוגע וכריס מק'גויגן ואיימי פרי כהרכב משלימים את שאר הקאסט, וכלם מבצעים מאמצים חזקים ומסוגנים בסגנון הקומיקסים. אלמנטים הקומיים ביותר של המופע עובדים טוב ביותר, עם הרבה הנאה מהנפילה המצחיקה ומהתנהגות השטחית. תנועות הריקוד מסופקות על ידי גראנט מרפי (גם עוזר במאי), אבל הן לעיתים נדירות מציגות את איכותם הטובה ביותר. אפשר לומר שכל העניין מואר היטב על ידי מייק רוברטסון.

עם זאת, באופן כללי, המופע פשוט לא בדיוק מצליח לעמוד על רגליו. ניתן ליהנות ממנו בצורתו הפשוטה, אך זה מתנגש עם הצד ההומוריסטי והיצירתי שלו שכך רוצים להיסחף אליו, והם נשארים בצורה מעוצבנת מחוץ למוקד ומחוץ להישג יד. הילדים יהיו סוג של משועשעים ממנו, ואולי תהנו מרוב הבדיחות, אבל זה כנראה לא יהיה מופע חופשות שייזכר לזמן רב.

עד 20 בינואר 2018

להזמנת כרטיסים לבננאמן

צפו בתמונות מההפקה של בננאמן