ביקורת: בגידה, תיאטרון הרולד פינטר ✭✭✭✭

פול טי דייוויס סוקר את 'בגידה' מאת הרולד פינטר בכיכובם של טום הידלסטון, צ'רלי קוקס וזהואה אשטון, המשחקים כעת בתיאטרון הרולד פינטר.

זהואה אשטון (אמה), צ'רלי קוקס (ג'רי) וטום הידלסטון (רוברט) ב'בגידה'. צילום: מארק ברנר בגידה תיאטרון הרולד פינטר.

14 מרץ 2019

4 כוכבים

הזמנת כרטיסים נחשבת ליצירה האישית ביותר של פינטר, ומפורסמת בכך שהיא מספרת את גילוי רומן האהבה החוץ-נישואי בסדר הפוך כרונולוגית, ההפקה של The Jamie Lloyd Company של 'בגידה' מביאה לסיום מנצח לעונה Pinter at the Pinter. תמיד חשבתי שזה מחזה קר מדי על חרדה ספרותית של מעמד הביניים, אבל הקשיים נחשפו בהפקה הזו, שנעשית בצורה עילאית, כשהמחשבה החשובה ביותר היא השקט בין השורות, השתיקות, כאשר המשחק עולה לשחקים עם שברון הלב. זה עוזר שיש שלושה שחקנים נפלאים שמובילים אותנו דרך ההרס של בגידה; אנו אוספים את החלקים יחד איתם כשהסיפור חוזר אחורנית. הוא מתחיל בסופו של הכל, ומסתיים בתחילתו של הכל.

טום הידלסטון כרוברט ב'בגידה'. צילום: מארק ברנר

לבמאי ג'יימי לויד יש כעת הבנה עמוקה כל כך של פינטר שהכל מרגיש כאילו משחקים לפי אינסטינקט. כרוברט, טום הידלסטון מציג דמות חודרת של כאב. הרבה מהפעולה, על הרקע המינימליסטי של סוטרה גילמור, מתרחשת קרוב לבמה, כמעט על הקצה. אי אפשר להתעלם מהכאב בעיניו. עם זאת, פינטר מבקש ממנו להודיע שהוא הכה את אמה, "כאשר היה צריך", והיא מגלה כי רוברט גם היה לא נאמן לה, מה שמפעיל את סוף הסופי של נישואיהם. איך אנו אמורים לתפוס חדשות אלו? האם זה חלק מהצגת הכוח שלו עם ג'רי? כל השלושה נמצאים על הבמה לאורך כל הזמן, ונוכחות דמות כשהשניים האחרים מדברים עליה היא אכזרית, אך מובילה להחלפות מראות יפהפיות שמדגישות את המורכבות של אהבה ובגידה, של אהבה ואושר. הידלסטון אמוציונלי ובעל שליטה פנטסטית.

טום הידלסטון (רוברט) וזהואה אשטון (אמה) ב'בגידה'. צילום: מארק ברנר

כאמה, זהואה אשטון משכנעת לחלוטין בביטוי שברון הלב שמאחורי החיוכים הקפואים, והזמן ההפוך חושף את תקוותיה לרומן, לחיים אחרים. למאהבים היה בעצם בית והרומן נמשך שבע שנים, אינם חברים מזדמנים. משלים את השלישייה המצוינת הזו צ'רלי קוקס כג'רי, שבוגד בחברו הטוב ביותר מזה זמן רב, שומע שקרים, מספר שקרים, כמעט מגלה שקרים, אך עצבותו מהיותו מאוהב באשת חברו הטוב מסבכת את כפילותו. המשחק עדין ומחזיק את הקהל במשך תשעים הדקות המותחות.

צ'רלי קוקס (ג'רי) וטום הידלסטון (רוברט) ב'בגידה'. צילום: מארק ברנר

יש הומור אצל פינטר, ואדי ארנולד מנצל את תפקידו כמלצר איטלקי. לכל השלושה יש זיכרון שג'רי מרים את בתם של רוברט ואמה לאוויר ותופס אותה במטבח, וכאשר זה מתרחש זו רגע יפה ועצוב, כי כבר ידוע לנו מה קרה לאחר מכן. אף רגע לא מתפספס בהפקה הזו, ועיצוב הצליל העדין של בן ומקס רינגהם מלווה את האירועים להפליא.

למעריצי פינטר, ואולי גם לאלו שצריכים להשתכנע ממנו, העונה הזו הייתה חוויה חד פעמית במלוא מובן המילה, עם ליהוק יוצא דופן, עיצוב ובימוי. מה הבאה ג'יימי לויד? קצרות של בקט? קצרות של צ'רצ'יל? הייתי רוצה לראות את זה!

הזמנת כרטיסים ל'בגידה'