ביקורת: פרנקנשטיין, תיאטרון דרבי (סיור בבריטניה) ✭✭✭

גארי סטרינגר סוקר את סיבוב ההופעות של "פרנקנשטיין" בבריטניה, המוצג כעת בתיאטרון דרבי.

צילום: טומי גה-קן ואן פרנקנשטיין

תיאטרון דרבי וסיבוב הופעות בבריטניה

שלושה כוכבים

לוח הופעות בבריטניה

פרנקנשטיין הוא סיפור קלאסי, בזה אין ספק. זהו אבן יסוד במודעות התרבותית שלנו, סיפור שכולם מכירים.  אך עד כמה אנחנו באמת מכירים את סיפורו של הדוקטור הטרגי ויצירתו המפלצתית? האם זהו אימת גותית? או מדע בדיוני פורץ דרך? המפלצת אף מתבלבלת לעיתים קרובות בשמה עם היוצר שלה, וזה ברור שזהו סיפור שכולם רק חושבים שהם מכירים, מותאם מתוך ספר שרבים לא קראו מעולם. מאז פרסומו בשנת 1818, נוכחותו של יצור פרנקנשטיין בקולנוע ובטלוויזיה עיוותה את חומר המקור המקורי והאפילה על מחברתו, מרי וולסטונקראפט שלי בת ה-18. זה מה שמחזאית רונה מונרו מתמודדת איתו בהפקה החדשה הזו בטור בתיאטרון דרבי.

נטלי מקלירי. צילום: טומי גה-קן ואן

ישנם כמה קריצות עדינות למורשת הסרטים של הסיפור, והסט הלבן בעיקרו של בקי מינטו ותלבושות שחורות בעיקר מזכירים את סרטי יוניברסל המונוכרומטיים, עם הבזק של פרחים לבנים בשיערה כחלק מלבוש הכלה של אליזבת, לדוגמה. זה מציב מחדש את תפקידה של מרי שלי, ומעמיד אותה במרכז הבמה כלב הפועם של סיפורה. אנו מוזמנים להיות עדים, כאשר מרי – בגילומה של אילייד לואן במופע על במת פרופסיונלי בטוח – נזכרת בסיוט שהוליד את יצירתה ומחויבת לכתב ולנצח. היא משוטטת על הבמה כאילו היא מחזיקה עט כחורם, וממציאה דמויות חדשות כדי לאתגר. כאשר היא שוברת את הקיר הרביעי, היא מעורבת את הקהל בעבודתה ובשאלה על הגאונות הבלתי אנושית של דוקטור פרנקנשטיין.

צילום: טומי גה-קן ואן

גם כן בבכורה מקצועית על הבמה, בן קסל גיב מגלם את ויקטור פרנקנשטיין הנאה והאידיאליסטי, קרוב יותר לדוקטור הכריזמטי של הספר – מונעה בהרמוניה כפי שהתכוונה המחברת, בניגוד ל"מדען המשוגע" הוותיק המוצג בדרך כלל בקולנוע. מרי, ששתוקה עם רופא בשיתוף קווים, מכניסה מילים לפיו של הרופא בעולה הסיפור, כאשר הרופא עובר מערכת יחסים משוטטת עם יצורו. מייקל מורלנד משחק את המפלצת בהופעה מחשמלת ומלאת אנרגיה, קופץ ונוהם על הבמה וגם מכניס פתוס טרגי כאשר הוא מבין את טבעו ואת גורלו. בידודו מהעולם, נעול מחוץ לאנושות, הוא עצוב הדבר שהכי רלוונטי היום, כאשר ההתקדמות המדעית עושה את עולמנו קטן יותר ויותר, והחיים הדיגיטליים שלנו גורמים לנו להיות לבד יותר ויותר. כפי שהסיפור מדגיש, היזהרו במה שאתם מבקשים. ארבעת השחקנים הנותרים מחליפים את התפקידים האחרים, ממפקד הספינה ועד חברי ילדות ומשפחה כאשר שאיפתו של ויקטור יוצאת משליטה ויצירתו נוקמת נקמה עקובה דם על נטישתו. נטלי מקלרי, במיוחד, מתמודדת עם מלוא זעם המפלצת ככלה של ויקטור, אליזבת.

מייקל מורלנד, בן קסל גיב ואילייד לואן. צילום: טומי גה-קן ואן

מרי שואלת אותנו בהתחלה, "האם זה מפחיד מספיק?" עבור אלו המחפשים ריגוש יותר ויסרלי כמו בגרסאות הקולנועיות של הסיפור, לא, זה לא כך. יש בהחלט אווירה: עיצוב קול ממציא של סימון סלייטר יוצר קרח מתנפץ, סערות רעמים וצווארים נשברים. אך ההפקה הזו, בבימויה של פטרישיה בניקה, מתמקדת יותר באיומי הפילוסופיה הנגזרים מסקרנות בלתי מבוקרת, קונפליקט האדם בין המדע לעולם הטבעי, ומקומנו בו. זה מהווה תזכורת בזמן לגבי כל ההישגים שהגענו אליהם בזכות ההתקדמות המדעית, שלא הגיעו ללא עלות: זהו הזוועה האמיתית של חיפוש לא מוגבל אחר ידע.

מופע בתיאטרון דרבי עד ה-25 בינואר 2020 כחלק מסיור בבריטניה. לחץ כאן לתאריכים נוספים.