סקירה: ממפיס, תיאטרון שוּפתסברי ✭✭✭✭

קיליאן דונלי ובוורלי נייט ב'ממפיס'. צילום: ג'והאן פרסון ממפיס – המחזמר תיאטרון שפטסברי

4 כוכבים

מתרחש בשנת 1955 בעיר שעל שמה נקרא, ממפיס נראה על פניו כמחזמר ג'וקבוקס, אבל אם תסתכל מקרוב תגלה שהוא הרבה יותר מזה.

הואי קלהון הוא בחור לבן רגיל, שנמשך לקצב והבלוז של המועדונים ברחוב ביל, ממפיס. שם הוא פוגש את פליסיה, זמרת שחורה צעירה, ומחליט להפוך אותה לכוכבת – משימה לא פשוטה בהתחשב בדעות הקדומות הגזעניות של אותה תקופה. בניסיון להפוך אותה לכוכבת, קלהון יוצא למסע שמתחיל כמוכר תקליטים בכלבו ועובר לשדר רדיו ועד למנחה טלוויזיה. לבסוף, האגו של קלהון והיחס המתנשא שלו כלפי העולם המפריד סביבו משחיתים את הקשר שלו עם פליסיה, והיא נאלצת לבחור בין הקריירה שלה לבין קלהון.

בתפקיד קלהון, קיליאן דונלי הוא גילוי. יש רגעים שבהם מרגישים שדונלי בזוק את רוחו של השדרן המנוח קני אברט. השגעון שלו, האנרגיה והכשרון הטהור מתפרצים מהבמה מונעים על ידי הקולות הרוקיים מהטובים ביותר ששמעתי בתיאטרון המוזיקלי.

בוורלי נייט מגלמת את פליסיה, והכריזמה והכוח הווקאלי שלה חושפים את הסצנות עם דונלי כשלוקחות את ממפיס לרמה חדשה לגמרי.

המלחין דייוויד בריאן מ'בון ג'ובי' הפך את ממפיס ליותר ממחזמר ג'וקבוקס בכך שיצר שירים שמצליחים ללכוד את האווירה והצליל של אותה תקופה ומציעים יצירת מקור שהופכת כמעט מיידית לקלאסיקה.

ממפיס הוא מחזמר עם מטרה, אין רגעים אטיים ברכבת ההרים הזו של מופע. המומנטום הוא הכל והבמאי כריסטופר אשלי מעמיד את הקהל על רגליו בסוף המופע ודורש עוד.

אם יש לממפיס חולשה אחת, הרי זה הספר שלו. התסריט לממפיס מעט קל בחומרה לטעמי. אני לא יכול להפסיק לתהות אם ממפיס היה מצליח להיות עז יותר אם הדרמה הייתה מועצמת במעט.

עם זאת, אם חוויית תיאטרון נהדרת זה מה שאתם מחפשים ממפיס לא יאכזב.

הוקאדו!