ביקורת: Prima Facie, תיאטרון הרולד פינטר לונדון ✭✭✭✭✭

החתול התאטרלי שלנו ליבבי פורס סוקר את ג'ודי קומאר ב-PRIMA FACIE שמוצג כעת בתיאטרון הארולד פינטר, לונדון.

ג'ודי קומאר ב-PRIMA FACIE. צילום: הלן מארי. Prima Facie

תיאטרון הארולד פינטר

5 כוכבים

הזמנת כרטיסים תקיפה מינית, חוק נוקשה, והופעת בכורה מדהימה בווסט אנד

שכחו את וילאנל הקר והסדיסטי מ'-'Killing Eve'. למעשה, שכחו את כל פרסי המסך של ג'ודי קומאר.הבכורה המרהיבה הזו בווסט אנד חושפת לא רק את המיומנות הקולית החזקה שלה (משהו שאינו אוניברסלי לאלה הידועים בעיקר על המסך) אלא גם יכולת פיזית מדהימה ועוצמה רגשית גבוהה. זה מרגיש כאילו היא עומדת ומזיזה גופים על הרגליים שנים -שליטה מוחלטת בטור-דה-פורס סולו מהפנט שלא יבקר במשך 95 דקות. חזק וחיוני, ניתוח מדויק, ובכל הדברים העמוקים והריגשי שלהפיסגת השיא שלה -זוהרת בווקיאנית שלה היא תופעה.

בנוסף, המחזה של סוזי מילר הוא אחד החשובים שנראה בעשור זה. זה לוקח על פער המכאיב ביותר: התהום בתרבות שלנו בין מערכות חוק ובטחון לחפים, וקושי ההצלחה בהעמדת דין אונס בעידן שמעניק רשיונות וחוגג את הקשר העקרוני.

המונח המשפטי של הכותרת מתורגם כ'למראה ראשון', כלומר מה שמרבית האנשים יכולים להאמין בו. הגיבורה שלנו היא בריסטקר, שבע שנים בעבודה. מגיעה משורשי מעמד הפועלים, היא מתעניינת במיומנות שלה במשחק החוק. כשהמחזה נפתח קומאר, על קירות נקיים של תיקי מקרים שמתפרסים עד התקרה, קופצת מעל ומתחת לשולחנות עור בחדרים ומביאה, עם מחוות וחיקויים ותחבולות שנינות, את ההנאה המקצועית של זכייה במשפטים. מתברר כי היא הפכה לשם שבו עוסקים בהגנה על גברים המואשמים בתקיפה מינית.

ישנן התקומבקות לתחילתה, ספק עצמי בעודה בין האנשים העשירים בבית הספר למשפטים, ביקורים אצל אמה המנקה בליברפול, אך הדגש הוא על הישגיה עכשיו. תשכחו מרורי החוקרים הקורפורטיביים, היא אוהבת את הקרבות האנושיים הקשים. 'יש לי שתי תקיפות מיניות - אני אנקה אותם - אחד סובל מפוסט טראומת מחנרך מאפגן -'. עונג שלה מושכת אותך לנקודת המבט שלה לבטריה, שתואמצי שגבר היה אשם, זה פשוט תפקידה של עורך דין לספר את הסיפור שלו טוב. החוק כמובן מתמרמר, מפחיד, על איכון אדם 'האמין' שהייתה השבועה.

ואז היא נהנת מההתעלמות במשרד עם עמיתה ג'וליאן, ואחרי ארוחת ערב מוצלחת לוקחת אותו הביתה והם עושים אהבה. אך היא שיכורה. כל כך שיכורה שהסאקה מקבלת לה והיא מקיא, מרגישה חלשה ונוראה. והוא נושא אותה חזרה למטה, לכאורה בטיפול, אך אחרי כמה רגעים מתרחש האונס. המיומנות של קומאר כמעט מבעיתה כשלא מורידה את הבגדים היא מראה לנו פה זה קרה: נתפסת בכאב, מבולבלת. בסצנה יוצאת דופן היא זורקת על שמלה מהחדר הקטן, לא יכולה להתמודד איתו שוב, ורצה החוצה לגשם ממש חשוך על במת חשוכה. הקירות המסודרים והמוכרים של תיקים משפטיים נעלמים (התפאורה של בואטר כפי שתמיד משחקת תפקיד קריטי אטמוספירי).

אנו רואים את משטרת הריאיון, הטון שלה, חוסר תועלתה, השנים של העובדה שאחרי שהיא נכנסת בתדהמה ובבלבול האדם עדיין ישן בדירתה. האינסטינקט המקצועי שלה אומר לה 'זה משפט אבוד'.

מעל, מילים שאומרות יום 1 גורמות לנו לצפות לקפיצה, כמו דרמה טלוויזיונית עושה, מיד לבית המשפט. אבל אז מתגלגלים ליום 782. כי עכשיו