ביקורת: רוזמרשולם, תיאטרון דיוק אוף יורק ✭✭✭✭✭

מארק לודמון מבקר את העיבוד של דנקן מקמילן למחזה רוזמסהולם של איבסן, שמוצג כעת בתיאטרון דיוק אוף יורק.

לוסי בריירס, ג'יילס טררה, היילי אטוול ולהקת רוזמסהולם. צילום: יוהן פרסון רוזמסהולם דיוק אוף יורק, לונדון חמש כוכבים הזמן עכשיו איבסן קיבל השראה לכתוב את רוזמסהולם לאחר שחזר לנורווגיה לאחר שנים של גלות ומצא את הפוליטיקה של מולדתו שקועה במהפכה ובחלוקה. בסיפורו על הכומר לשעבר ג'ון רוזמר, הנקרע בין מסורת שמרנית לשינוי רדיקלי, הוא מתאר עולם שבו הפוליטיקה דומה לספורט דמים, עם פלגים יריבים הנאבקים על קולות באמצעות עיתונות מרושעת. בעיבוד החדש של דנקן מקמילן, עימותים אלה מובעים באופן שמזכיר בצורה בלתי מוסרת את בריטניה של ברקזיט. הפוליטיקה הפכה ליותר שאלה של עוצמת הקול מאשר של הגיון, יותר שאלה של רגשות מאשר עובדות. העיתונות מחולקת בצדדים פוליטיים מנוגדים בתוקף, המחפשת שערורייה אחר שערורייה ומדפיסה שקרים "שאפילו בעליהם לא מאמינים בהם". לחלק מהאנשים נראה שהמטרה היא "הם רוצים שנלחם כדי לשעשע אותנו". היילי אטוול והאל לופ בתור רוזמרסהולם. צילום: יוהן פרסון אבל הדרמה נשארת יציבה במאה ה-19 המאוחרת, עם דמויות המונעות על ידי ערכים שמרגישים מאוד בזמן שלהן. זה חוקי את הרעיון של רוזמרס - ואיבסן - לגבי אצילות, מתייחס למורל מוגבה של דמות, שכל ורצון ולא למעמד - למרות שהוא עדיין נושם את ריח האליטיזם. זהו גם זמן שבו נשים לא מצביעות ונחשבות לנחותות, מה שהעניק השראה לאחת הדמויות המדהימות ביותר של איבסן, רבקה ווסט - פרוטו-פמיניסטית שדעותיה המהפכניות העלו את חברתה רוזמר לשינוי מפטריציונר ריאקציונרי לאלוף שוויון חברתי. ג'יילס טררה והייקי אטוול ברוזמסהולם. צילום: יוהן פרסון. מול זה ניצב קרול השמרני, כאן מקודם על ידי מקמילן מבית ספר מקומי למושל ימני, פוליטיקאי כביכול קר-לב המזלזל במי שהוא פוגע למען הכניסה של מפלגתו לשלטון. הוא גם אחיה של אשתו המאוחרת של רוזמר, בת', שזרקה את עצמה למים ליד ביתם לאחר שגילתה שאינה יכולה לתת לבעלה יורש. אלו יחסים אישיים שהופכים את זה ליותר מדרמה פוליטית. וגם זה אינו רק דיוקן של ימין מול שמאל, עם הכמורים ברוזמר שלא יכולים לבחור צד. היילי אטוול, טום ברק, פיטר ווייט וג'יילס טררה ברוזמסהולם. צילום: יוהן פרסון. טום ברק משחק בעוצמה את רוזמר, מעניק לו רצינות מקופלת שמתפרצת בתשוקה כשהוא מתמודד עם הקונפליקטים הפנימיים שלו ואובדן אמונו. אבל היילי אטוול זורחת בתור רבקה, מגשימה במלואה את המאבק שלה בין אמונות אידאליסטיות לאהבה לרוזמר. למרות זלזול בשוויון ובמעמדות העובדים, קרול הוא יותר מאשר נבל ימני בזכות ג'יילס טררה שמבטא את התחושה של אדם שפוחד משינוי ומהומות חברתיות. עם קירות עמוסים בפרוטרטים של שניים מאות של רוזמרים, הסט של ריי סמית מדגיש איך כל הדמויות מוקפות בעבר - כמו שהן לפעמים במחזות של איבסן. בעוד שחלק מהמעשים והמניעים שלהם מרגישים קצת זרים למאה ה-21, הבמאי איאן ריקסון מצליח ליצור תחושת מציאות וחשיבות, עם אי נמנע טרגי המשתקף במוזיקה השובת לב של סטיבן ורבק. רוזמסהולם הוא אחד המחזות הכי פחות מבוצעים של איבסן, אבל עם העיבוד של מקמילן, הוא עכשיו מרגיש אחד הכי אקטואלי. רץ עד 20 ביולי 2019.

הזמן כרטיסים לרוזמסהולם