סקירה: הפילנתרופ במוסדות טרפלגר ✭✭

טום רוזנטל, מאט ברי ושרלוט ריצ'י ב"הפילנתרופ". צילום: מנואל הארלן הפילנתרופ

סטודיו טרפלגר

20 באפריל 2017

2 כוכבים

הזמינו עכשיו

הפילנתרופ של כריסטופר המפטון הוא מחזה שהשיג הצלחה רבה בשנות ה-60 ואף היה מועמד לשלושה פרסי טוני. אך קשה לראות את הקסם בגרסה זו, שהיא מצחיקה אך קלילה, עם צוות שחקנים צעיר אך מרשים.

חידוש ל"המיזנתרופ" של מולייר, זהו קומדיית חדר אנגלית העוסקת ביום בחייהם של סטודנטים מאוניברסיטת אוקספורד. פיליפ החביב אך החלוש אינו יכול לעמוד בפני קסמה של אורחת במסיבת ערב, בעוד שגם ארוסתו סליה נוטה מדרך עם הסופר הבולט בראהם. השניים מהרהרים במהירות על חוסר התאמתם וכיצד טוב הלב המופרז של פיליפ גורם ליותר כאב מאשר הקלה.

מאט ברי וסיימון בירד. צילום: מנואל הארלן

למרות שהמחזה נהנה מהתחלה וסיום חכמים במיוחד, מה שביניהם הוא חלש וחסר ערך כמו פיליפ עצמו. בעוד המפטון מעניק לתלמידיו שיחות ליריות ומהרהרות, הן לא יוצרות תיאטרון גדול.

אם זה היה מתרחש במסיבה, הייתם מוצאים תירוץ ועוברים לחדר אחר. לשבת מול זה יכול להיות לעיתים עינוי; החצי השני נמשך לנצח בלי לומר הרבה בכלל, כאשר פיליפ וסליה עורכים ניתוח עצמי מעייף דרך נאומים בלתי פוסקים.

המחזה חזק הרבה יותר כשהוא על בסיס קומי; רוב הצוות מגיע מרקע קומי וישנם הבזקים קצרים של חכמת וויילד שהם מאוד משעשעים. עם זאת, הדמויות אינן מפותחות מספיק והמשחק אינו מעודן מספיק כדי לבנות את השיא הרגשי של המחזה.

שרלוט ריצ'י וסיימון בירד. צילום: מנואל הארלן

ההופעה המאוזנת ביותר מגיעה מטום רוזנטל בתור המרצה העצלן דונלד, בעוד לילי קול מציגה הופעה מרשימה בתור ארמינטה.

למעט ייחודים אלה, המחזה לרוב מצחיק אך לעיתים רחוקות נוגע ללב; מרכיב חסר שעוצר הפקה זו מלהגיע לגבהים של הגרסאות הקודמות שלה.

פיליפ של סיימון בירד חביב בתור פיליפ אך קשה לא לראות היכן מתחיל פיליפ ומסתיים וויל מקנזי; שוטה חביב הוא יותר פאנץ' מאשר אדם מפותח.

שילוב של ליהוק גרוע ובימוי חיוור מאת סיימון קאלו מביא לערב מאכזב בסופו של דבר; האקט הגדול ביותר של פילנתרופיה יהיה לבטל זאת ולהתחיל מחדש.

רכש כרטיסים ל"הפילנתרופ"