טרייסי-אן אוברמן מוצאת השראה בשיילוק מול עליית הפשיזם של שנות השלושים

טרייסי-אן אובערמן מדברת על הגלמת שילוק כמאטריארכיה ממזח דרום מזרחי בסיור הקרוב של 'הסוחר מונציה'

טרייסי-אן אובערמן תמיד שנאה את 'הסוחר מוונציה' של שייקספיר. מאז שלמדה את המחזה בבית הספר, היא הייתה מוטרדת מהאנטישמיות הקיצונית של הדמויות בשפה ובהתנהגות כלפי השילוק, מלווה הכספים היהודי. "הייתי מרגישה לא בנוח כשכולם צחקו על 'הדוקטים שלי, הבת שלי', והסתובבו ועשו חיקויים של שילוק עושה עם ידיו," היא נזכרת, "ואז צוחקים בסוף כאשר האיש הזקן גילח זקנו ונסחב החוצה לאחר שאיבד הכל."

למרות העדפתה, אובערמן החליטה להתמודד עם המחזה הבעייתי הזה ולמצוא דרך חדשה לגשת לאנטישמיות שבו - עם עצמה בדמות שילוק. היא חברה בשיתוף פעולה עם הבמאית בריג'יד לארמור על קונספט שאומר שילוק הופך למאטריארכית ממעמד הפועלים בדרום מזרח לונדון בשנות ה-1930, כאשר הברית הבריטית של הפשיסטים של אוסוולד מוסלי שיקפה את המתרחש בגרמניה הנאצית ותוקפת יהודים. "רציתי לראות מה קורה כשמתחילים מאישה כועסת, חזקה, שנאבקת כשריד מלחמה ויש לה בת יחידה, ג'סיקה, שהיא רוצה לתת לה חיים טובים יותר כשאינה מצליחה להתמודד עם האנטישמיות של שנות ה-1930."

ההפקה תיפתח בתיאטרון נופילד סאות'המפטון בספטמבר לפני שתעבור לתיאטרון ליברפול פלייהאוס, תיאטרון ווטפורד פלייס, תיאטרון לידס פלייהאוס ולבסוף תיאטרון רוז בקינגסטון על התמזין בדרום לונדון בנובמבר. הסיור יקשר עם יום השנה לקרב 'כביש כבלים' כאשר, ב-4 אוקטובר 1936, הקהילות ממעמד הפועלים בדרום מזרח לונדון התאחדו להדוף את תהלוכת המחאה על ידי הפשיסטים השחורים של מוסלי. כ-20,000 אנשים לחמו בהם, בעזרת רגלי כיסאות, ירקות רקובים וכלי נשק מאולתרים אחרים - וביניהם הייתה גם משפחתה של אובערמן. "הסיפורים שאני גדלתי עליהם היו על המאטריארכים החזקים שעמדו בקו הקדמי עם בנותיהם ובניהם והפכו משאיות והשליכו גולות מהחלונות," היא אומרת.

סבתא-רבה שלה, אנני, נמלטה מהפוגרומים הרוסים בבלארוס והתמקמה באזור כביש כבלים עם בעלה יצחק, והמשיכה לנהל את עסקי הלבוש של המשפחה "באגרוף ברזל". היו שתי דודות-רבות, ״מכונת ירייה״ מולי, שניהלה גם היא את העסק, ושרה פורטוגל ״שלבשה ספלאש של שפתון אדום ועישנה מקטרת״. הדמויות ה"חזקות מאוד ומאטריארכיות" האלה שהתפרסמו לאורך חייה של אובערמן וכעת בדמותה של שילוק נשית.

משפחתה הייתה גם סוציאליסטית לכל חייה, מציינת אובערמן. "הם היו חלק ענק מהיווסדות תנועת האיגודים המקצועיים ומפלגת הלייבור." זה הגביר את זעמה על כשלון המפלגה להילחם באנטישמיות בשורותיה, מה שהוביל אותה להיות מטרה לשנאה אכזרית בטוויטר לצד אחרים כמו רייצ׳ל ריילי. "הכאב שלי היה שזה היה המפלגה שלי, זה היה המורשת שלי, זה היה ההיסטוריה שלי, זאת הייתה המשפחה שלי." היא מציינת שהשנאה הייתה גם דינאיסטית ביותר, בעיקר מכוונת כלפי נשים. עם זאת, החוויות שלה חיזקו את האקטיביזם שלה ועם הנסיקה כללית באנטישמיות בבריטניה של ברקסיט, הגישה החדשה שלה ל'סוחר מוונציה' היא מתאימה מתמיד. "המחזה הזה באמת ריגש אותי כאקטיביסט לאורך השנים האחרונות כי מצאתי את עצמי בחזית, במיוחד ברשתות חברתיות, מדבר על עליית גל האנטישמיות והצהרות אנטי-יהודיות."

אלמנט חשוב של הסיור יהווה תכנית חינוך, עם תוכניות להדגיש את פופולריות הפשיזם בבריטניה בשנות ה-1930, במיוחד בקרב האריסטוקרטיה. זאת תכלול פעילויות על ידי תיאטרון לידס פלייהאוס להדגיש אירוע מרכזי נוסף, הקרב על חלקת מורהולבק ב-27 בספטמבר, שבוע בלבד לפני כביש הכבלים. ללא דיווח נרחב באותה תקופה, היא ראייתה לברית הפשיסטית הבריטית צועדת ממרכז לידס לעבר אסיפת מורהולבק מדרום לעיר, אך היא נתקלה בכ-30,000 אנשים נחושים לעצור אותם. מוסלי עצמו היה פצוע מעט בעקבות פגיעת אבן גדולה בראשו. אובערמן מציינת שדור בתה הצעיר לומד הכל על תנועת זכויות האזרח בארה"ב אך לא לומד דבר על כך בבריטניה. "אף אחד מהם לא יודע דבר על הרגע בכביש הכבלים כאשר אוסוולד מוסלי הביא את הפשיסטים שלו לרחובות כאן על כרטיס האנטי-יהודי וכל הקהילות ממעמד הפועלים התאחדו ואמרו אתם לא תעבור. הדבר הגדול בעניין זה, שהופך אותו לכל כך מרגש, הוא שזה יהיה פרויקט חינוכי ענק שיוצא ומשכיח למדינה הזאת את תנועת הזכויות האזרח שלנו כאשר הקהילות ממעמד הפועלים קמו יחד לעמוד נגד הפשיזם מהמעמד העליון."

לארמור, שהיא המנהלת האמנותית של תיאטרון ווטפורד פלייס בצפון לונדון, גם אומרת שהיא מקווה שההפקה הזאת תעזור להזכיר לאנשים "עד כמה הפשיזם היה חזק כמעט במדינה הזאת בשנות ה-1930. זה מסוכן לשכוח." היא גם נרגשת מכך שהקונספט של אובערמן "פתח" מחזה שבו הסוחר, אנטוניו, והגיבורה, פורשיה, יצאו להביס איש עסקים יהודי עם בת צעירה. "כאשר טרייסי אמרה שהיא מתארת לעצמה מאטריארכיה מדרום מזרח לונדון כשילוק, חשבתי, הו נפלא, זה נותן לי דרך לאנטוניו ופורשיה שהם, בעיני, תמיד דמויות בעייתיות מאוד. חשבתי שנוכל לדבר על הפשיזם האנגלי, נוכל לדבר על אוסוולד מוסלי, נוכל לדבר על התמיכה האריסטוקרטית בפשיזם שנשכחה בסיפור המלחמה. אז אני מדמיינת את אנטוניו כדמות דוגמת מוסלי - כריזמטי - ואת פורשיה כמיקרת דיאנה מיטפורד, מה שמוסיף צבע למחזה. הדמויות האלו כמובן משגעות ומסקרנות - אנחנו רוצים לראות יותר מהן."

זה לא הפעם הראשונה שבמאים מנסים לאתגר את האנטישמיות של המחזה ששיקפה את העמדות הנפוצות כלפי יהודים בלונדון האליזבתינית. בליהוק שחקנים יהודים בתפקיד שילוק, הפקות מודרניות הדגישו את הטרגדיה של מצבו, מציירות אותו כקורבן ללעג ולמניפולציה של האחרים. חלק מהמאים אף שאפו להדגיש את הפגמים וההתנהגות הגונה של הדמויות הנוצריות, מרמזים ששייקספיר אולי שאל או חקר את האנטישמיות. עם זאת, אובערמן נחושה שלא להפוך את שילוק שלה לקורבן. "לא משנה כמה פעמים ראיתי את ההפקה של 'הסוחר מוונציה' או איך שהמחזה כבר נסגר, אנשים או מרחמים עליו או צוחקים עליו, ואני לא יודעת מה יותר גרוע." עם הכוח של משפחתה והאקטיביזם מאחוריה, ברור שהשילוק שלה לא יהיה דמות רחמים אלא דיוקן של הישרדות.

לו"ז הסיור של הסוחר מוונציה