ביקורת: כטוב בעיניכם, תיאטרון ברביקן של ה-RSC ✭✭✭

הלנה פיין סוקרת את ההפקה של חברת תיאטרון שייקספיר המלכותית של הקומדיה 'כטוב בעיניכם' מאת ויליאם שייקספיר המוצגת כעת במרכז הברביקן.

סופי חאן לוי ולוסי פלפס. צילום: טופר מקגריליס (c) RSC כטוב בעיניכם

חברת תיאטרון שייקספיר המלכותית

תיאטרון ברביקן לונדון

3 כוכבים

הזמנת כרטיסים

תמיד משמח לקבל הזמנה להפקה של חברת תיאטרון שייקספיר המלכותית של אחת מהקומדיות האהובות עליך, ולכן עם תקוות גבוהות התיישבתי בבטנו הענקית של האולם הגדול בברביקן. חוויות קודמות של מחזה זה גרמו לי לצחוק בלתי נשלט, אך חוסר התכנון הקוהרנטי מצד הצוות היצירתי בכל הנוגע לכוונותיהם להפקה זו השאיר את 'כטוב בעיניכם' בתחושה מבולבלת ולא אחידה עם בעיות משמעותיות בסיפור.

לוסי פלפס ואמיליה דונקור. צילום: טופר מקגריליס (c) RSC

הסצנה הראשונה הייתה פשוטה להפליא; שטיח עגול של דשא מלאכותי ודיסק ממוחזר כרקע בעוד שאורלנדו בגילומו של דייוויד אג'או ישב מדולדל על נדנדה ענקית. עולם החצר חשוך ורציני, בראשותו של אנטוני ביירן המצמרר כדוכס פרדריק. אנשי החצר מופיעים בדרגות שונות של בגדי פסים שאינם מתאימים והאורות חדים מהרגיל בכך שהם מעטים, כולם עוצמות חזקות, כל השאר הוא חושך מחניק. מה שמוביל לאחת מההחלטות היצירתיות הנועזות של היצירה; כשהם נכנסים ליער ארדן, אורות בית התיאטרון משחזרים, מה שלאחר העופרה האפלה של החצר מקנה תחושת חוסר נוחות בולטת מהקהל. לאחר שקראתי את התכנייה לאחר המופע, הסבירו שזה היה כך כי בתקופת שייקספיר הקהל היה נראה לשחקנים, ואולי במרחב האולם האותנטי יותר בסטרטפורד הוא היה יעיל אך בברביקן העצום, זה פשוט לא עובד. לאחר שהתחילו את המחזה עם פרשנות שונה, השעיית חוסר הסבירות שלנו נשברת לגמרי וזה הופך כמה שעות לא נוחות בתיאטרון. אולי ההחלטה הושפעה מהקומדיה השחורה המפורסמת של שאפר אבל זה לא המחזה ולא המקום לכזה רעיון.

סופי סטנטון. צילום: טופר מקגריליס (c) RSC

למרות ההחלטות היצירתיות הלא תואמות, ישנן הופעות מקסימות מקבוצת השחקנים שעובדת קשה. לוסי פלפס היא רוזלינד תוססת ומלאת רגש וגמידה מקפיצה. לאחר שהשלכה את לבושה הנשי היא מרגישה משוחררת יותר והסצנות שלה עם אורלנדו במערכה 3 סצנה 2 מסחררות ומצחיקות. דייויד אג'או הוא אורלנדו כריזמטי אבל הכימיה שלהם אינה משכנעת לגמרי. יותר מרגש הוא האחווה והחום של סופי חאן לוי כרוזלינד הצעירה ואמילי ג'ונסטון שמביאה קומדיה פיזית נהדרת כשהיא מנסה ללכת על עקבים על דשא. באופן כללי, אין מחסור בכישרון על הבמה כולל סנדי גריסון שנותן הופעת טוש בס лучший как Туш-стоун גם גניבה וגם נעלה, הוא מקנה את הטירוף המשוגע של הליצן של שייקספיר מבלי לאבד את החושך או הסיכון.

אנטוני ביירן. צילום: טופר מקגריליס (c) RSC

האלמנט המשמעותי ביותר בהפקה שהיה לא עקבי ומסיח את הדעת היה הלבוש כאשר סט פשוט ומרווח גדול יש לו השפעה ניכרת. לצערי, זה הרגיש כי המעצבת ברטטה גרקה שברה את החבילות בחנות התלבושות של RSC ומצאה את הבגדים הכי לא מתאימים ומכוערים שיש. חצי מהשחקנים נראו כאילו יצאו מסצינה פסטורלית, חלקם נראו שייכים ל'בוש' השחור, ואחרים נראו כמו שהגיעו המבלשים מתוך מתוך נול קווארד או באגסי מלון. הלבוש והעיצוב לא שיפרו את ההפקה כיון שהם היו מרובעים ולא מובנים, ואף יותר מכך השחקנים נראו לא נוח בפוזה המרהיבה והמביכה שלהם.

סופי חאן לוי עם ההרכב. צילום: טופר מקגריליס (c) RSC

הפקה זו סובלת מניסיון להיות הכל לכולם ובעצם הופכת לכלום לאף אחד. 'כטוב בעיניכם' הזה בבימויה של קימברלי סייקס נכשל להציג את האנסמבל המבריק שלו ובמקום זה נראה כמשאית לצוות יצירתי עם שפע רעיונות אך ללא מאמץ לאחד אותם. אולי הפקה זו הרגישה 'עוצרת נשימה' כפי שתוארה בחומרי העיתונות שלהם בסטרטפורד, לצערי בלונדון היא מרגישה כאוטית ונופלת ריקה.

עד ה-18 בינואר 2020