סקירה: מרחק, תיאטרון פארק ✭✭✭

ג'וליאן אייבס סוקר את ההפקה של סיימון פיטמן למחזה של אלכס מקסוויני, מרחק, המוצג כעת בתיאטרון פארק.

אדם ברטון במרחק. צילום: ריצ'רד דבנפורט מרחק תיאטרון פארק 90, 7 בספטמבר 2018 3 כוכבים הזמן עכשיו זו הפקה חלקה מאוד של סיימון פיטמן, בעיצוב מרהיב של בת'ני וולס ותאורה בסגנון ובטוב טעם על ידי דן סאגארס.  פס הקול הנפלא מסופק על ידי אלכסנדרה פיי בריית'ווייט ואיאן ויליאם גאלווי מספק את הווידאו ההקרנה השימושי ביותר שנמצא במרכז ראייתנו.  יש גם הופעה פיזית מרשימה בתפקיד האקדמאי הציני והנפרד, סטיב, אדם ברטון, שיוצר מעין שירה נעה על הבמה בהופעתו המשתנה ללא הרף (והוא כמעט אף פעם לא ממש מחוץ לבמה במהלך 90 דקות רצופות של הדראמה).  אלה הם הפתעות ששוות את חקירתכם והערכתכם. אדם ברטון ואבדול סאליס במרחק. צילום: ריצ'רד דבנפורט ככל שטקסט, אני פחות משוכנע.  המחבר, אלכס מקסוויני, נראה ככותב במסורת המרה והמדכאת של בוכר, קייזר ו-ליכולו האובר-נטורליסטי - שרה קיין.  הוא גם נראה רווי במיזוגניה רעילה של פרנק ודקינד (ועמיתיו); למשל, הוא יוצר בתפקיד האשה הבוגדנית (והאם של ילדם) סוניה, דיוקן רדוד, שיותר מקצת חד-מימדי של שנאה קרה; השחקנית לינדסי פרייזר נאבקת בגבורה להפוך אותה לאדם אמיתי, אבל יש לה עבודה קשה על פניה.  למה פתאום היא מתחילה להתנהג בצורה לא סבירה כל כך?  השאלה הזאת היתה כל הזמן במרכז מחשבותי, ולא נראה שמה שהיא, או אדם ברטון, או כל אחד אחר על הבמה יכול לעשות, באמת מצליח להאיר תשובה. אדם ברטון במרחק. צילום: ריצ'רד דבנפורט זה חבל כי כל כך הרבה דברים טובים אחרים קורים במחזה האינטנסיבי הזה.  דורין בלקסטוק מציעה לנו שלושה תפקידים מנוגדים יפה של דמויות שעוברות ליד סטיב המתפורר באופן בלתי נתפס, ללא יכולת לעזור.  אבדול סאליס עובד נס קטן עם חלקו שנוצר בעדינות של 'גם רץ' בענינים אקדמיים.  וריצ'רד קורגן הוא 'מקהלה' כמעט על-אנושית מהמכובדים, שמופיע כדי להגיב ולשיר בין הרנטות הניהיליסטיות והמיזנתרופיות.  מעל הכל, אני אהבתי במיוחד את הדרך שהסט - מרחב 'התפס על רכבת - נעשה נוזלי וגמיש, גולש ונכנס לתוך ראייתנו, נמשך ונדחף כך על ידי השחקנים בצורה אקספרסיוניסטית נהדרת.  אך אני עדיין המשכתי לחשוב שכל הדבר היה הרבה יותר משכנע בטלוויזיה: משחק עם מוקדים, עומק, פרספקטיבה, וזום עמוק לפנים של האנשים כדי לתת לנו בקולאז' של תמונות חזותיות אוצר מילים שיכול לבטא יותר מהתסריט לבדו שעדיין לא מצליח להעביר לקהל. דורין בלקסטוק ואדם ברטון במרחק. צילום: ריצ'רד דבנפורט יצאתי משם בתחושה ששמעתי יותר על פאלקנר ונקודת המבט שלו מאשר על האנשים במחזה הזה.  אני אזכור ואשמור על מחוותיו ותנוחותיו המדהימות של ברטון: אני רק מקווה שהוא היה מקבל כמה מילים נוספות לתאר מה זה שהוא עובר, ואולי אז הייתי מרגיש קצת יותר קרוב אליו.  כמו שזה, הייתי צריך להסתכל ולתהות, פשוט לתהות, על מה באמת גרם לטרגיה שלו בסביבה כל כך אלגנטית ובקרת מצוינת. עד 29 בספטמבר 2018

כרטיסים למרחק