סקירה: פנים בקהל, תיאטרון גייט, לונדון ✭✭✭

מארק לודמון סוקר את "פנים בקהל", עיבוד מאת אלן מקדוגל של רומן מאת ולריה לויסלי שמוצג כעת בתיאטרון גייט, לונדון.

חימנה לרגוויל כ"אישה". צילום: אלי קורץ פנים בקהל

תיאטרון גייט, לונדון

שלושה כוכבים

הזמן כרטיסים

הקווים בין בדיון ומציאות מטשטשים בעיבוד הבימתי של אלן מקדוגל לרומן המקסיקני הזוכה של ולריה לויסלי, "פנים בקהל". הספר פורסם במקור בספרדית ב-2011 כ"Los Ingrávidos", שמשמעותו היא משהו כמו "חסרי המשקל", ובבכורה עולמית זו בתיאטרון גייט בלונדון יש תחושת בלתי-מוחשית לדרמה שמקשה על עקיבתה.

חימנה לרגוויל וניל ד'סוזה. צילום: אלי קורץ

כמו הספר, ההצגה עוסקת בסיפור סיפורים, מגוונת ומרחפת בין זמנים שונים. מביתה במקסיקו סיטי, אישה מתחילה לספר את סיפור חייה שלה, אף על פי שישנן הפרעות מבעלה ושני ילדיה, לוקחת אותנו אחורה לזמן בו חייתה בניו יורק ועבדה בבית הוצאה שמתמחה בתרגומים לאנגלית של ספרות לטינית-אמריקנית. בשזירתם של סיפוריה נמצאת גם סיפורו של המשורר המקסיקני גילברטו אוון שחי בספרדית הארלם בניו יורק בשנות ה-20 - דמות ספרותית מציאותית שהייתה חמקמקה באגדות שיצר על עצמו. בעיבוד הצוות היצירתי בהובלת הבמאית אלן מקדוגל, הבמה של "פנים בקהל" מוסיפה שכבה עם אלמנט מט-תיאטרלי שחושף עוד יותר את תהליך סיפור הסיפורים, תרגום ועיבוד.

אנושקה לוקאס כ"מוזיקאית". צילום: אלי קורץ

עם שירים שבוצעו בצורה יפהפייה על ידי אנושקה לוקאס, ההצגה מרתקת ומפתיעה תוך שהסיפורים נחשפים. השחקנית המקסיקנית חימנה לרגוויל מקסימה כאישה המתרוצצת בין עבר להווה, בסיוע ובקושי מבעלה המתרחק המשוחק על ידי ניל ד'סוזה ובנה הצעיר (סנטיאגו הוארטס ריאס בלילה שראיתי את ההצגה).

כמו הסיפורים, העיצוב של התפאורה מאת בתאני וולס מתרחב ומתפרק, לוקח אותנו למקומות בלתי צפויים, בעידוד תכנון התאורה המורכב של ג'סיקה הונג האן יון. עם המבנה השביר שלה והמציאויות המשתנות, ל"פנים בקהל" יש יפי כאוסי, אך זה מביא לחמקמקות לדרמה שבסופו של דבר גורם לכך שלעתים הסיפורים הולכים לאיבוד בהצגתן.

תציג בתיאטרון גייט בלונדון עד 8 בפברואר 2020