סקירה: Feast From The East, פסטיבל Ink בדרכים, תאטרון Headgate קולצ'סטר ✭✭✭

פול טי דייויס בוחן את "חגיגה מהמזרח", פסטיבל הדיו בדרכים במהלך הסיור בתיאטרון הדגייט קולצ'סטר.

חגיגה מהמזרח, פסטיבל הדיו בדרכים.

תיאטרון הדגייט, קולצ'סטר

20 באפריל 2019

3 כוכבים

הזמינו עכשיו

עם משחק מילים טוב בכותרת, כמה מהמחזות הקצרים החדשים הטובים ביותר מפסטיבל הדיו נמצאים כרגע בסיור. הפסטיבל חוגג את המחזה הקצר, ומבוסס בסאפוק, הוא מציג עבודות של כותבים שיש להם קשר פיזי או היסטורי חזק עם מזרח אנגליה.

כמו בכל ערב כזה, זהו תערובת של תשעה מחזות, והטעם האישי ישפיע על איזה יצירה תהנו ממנה הכי הרבה. הכותבים הידועים ביותר הם ריצ'רד קרטיס, שמציע את ‘מזוודה נוספת, אולם נוסף‘, מערכון מצחיק הכולל שחקנית שמנסה לשיר את הקלאסיקה אוויטה ובמאי שמתעסק יותר מדי במזוודה, ושאפי חורסאנדי. קצרה שלה, ‘נינה לא בסדר‘, היא מונולוג הכולל אישה צעירה המלאה בכעס אהבה, כפי שתצפו, עם כמה שורות חדות. הם שניהם מרגישים מעט קלים, עם זאת, בהשוואה לכמה מהמחזות האחרים.

בהכשרת כותבים חדשים, פסטיבל הדיו בוודאי מצליח וצריך לחגוג. למרות שזה אומר שכמה מהקטעים ארוכים מדי, והכותבים מודאגים לספר לנו יותר מדי, לכל מחזה יש הרבה פוטנציאל לעודד כתיבה נוספת. זה נכון במיוחד לגבי המחזה המרתק ‘אחרי פרוספרו‘ מאת מרתה לודר, משלים המתרחש 400 שנה לאחר ‘הסערה‘ של שייקספיר, והאחיות אריאל ומירנדה נפגשות ללווית אביהן, פרוספרו. מעט מוגזם במילים, הוא מלא ברעיונות ומקוריות, והוא אזהרה עכשווית לגבי שינויי האקלים, בין היתר, ומבוצע היטב על ידי אמבר מולדון וטסה וויצ'צאק, שנותנים גם הופעות נפלאות ביצירות אחרות. המועדפים האישיים שלי היו ‘וולינגטון‘ מאת סקרלט קרטיס, יצירה רפלקטיבית יפה של אהבת משפחה שבה שלושה דורות של נשים צופות בנישואים המלכותיים, והמונולוג המעולה ‘מיקסד אפ‘, מצחיק ותפסני מאת ג'יימס מקדרמוט, שבוצע להפליא על ידי וויל הווארד, שהוא אחד השחקנים החזקים בלהקה.

הוא גם מופיע ב"בחור הסאונד", מאת קורין צ'יילד, בו פוליטיקאי קיצוני-שמאלי נפגע נאום חשוב שלו על ידי בחור הסאונד, (וזהו אחד מהמחזות הבודדים שמתמודדים עם בעיות עכשוויות בצורה ישירה יותר), וזה ובוס סטופ של דן אלום, זקוקים לעריכה עדינה כי הפואנטה בשניהם נהיית ברורה מדי מהר מדי. ‘איירין הבלתי נראית‘ מאת ג'קי קריירה מתמודדת בצורה יפה עם רגשות נעלמים של איירין בגיל העמידה כשהיא ממיינת את המלתחה שלה. ‘זה נפלא!‘ מאת שאן קיטצ'נר הוא יצירה הומוסקסואלית שלושה-חברית לא משכנעת מדי שהייתה צפויה במצב ובמבנה שלה, אך טוב שהשחקנים מבצעים אותו היטב ומכילה כמה שורות חדות.

מבוימים בפשטות, כיוון שהם בסיור, אולי יש חוסר בתיאטרליות במחזות, כולם יכלו להיות מוצגים בקלות ברדיו. אבל הדגש הוא מאוד על הכתיבה והטיפוח של כותבים. הם מחפשים הגשות, אז אם תרצו לנסות את מזלכם, לכו לwww.inkfestival.org  למידע נוסף ולתאריכי הסיור הנותרים. בהחלט כדאי לתפוס!