סקירה: פיירברד, Trafalgar Studios 2 ✭✭✭✭✭

קלי קוק ופאלדות שארמה ב- Firebird. צילום: רוברט די Firebird

Trafalgar Studios 2

22 בפברואר 2016

הזמנת כרטיסים זוהי משימה קשה למצוא משהו חיובי בשערוריית ניצול הילדים האחרונה ברוצ'דייל שהובילה לדיון לאומי על הדרך בה ילדים פגיעים נכשלו על ידי הרשויות שהוצבו כדי להגן עליהם, אבל Firebird מציע קרן תקווה, עוף חול אם תרצו, בין אפרי הברוטליות הנראה אינסופי.

המחזה מתחיל באינטראקציה המשחקית של שני מתבגרים שיכורים המתחמקים מבית הספר. קלי קוק היא וולגרית ופה גדול כתיאה הנערה המתבגרת, שממשת את הציפיות החברתיות מילד בעייתי. נראה כי היא נהנית מהתפקוד הלא תקין שלה ובסיוע כמות של אלכוהול המשחקים הילדותיים שלהן מתדרדרים למשהו יותר מסוכן. היא וקייטי; חברתה החדשה מלונדון מתחילות משחק אשמה של "אף פעם לא עשיתי" ותוך זמן קצר תיאה מאשימה את חברתה בבושה הגדולה ביותר להיות בתולה. טהירה שאריף היא קשוחה ועולמית כקייטי אך נשברת כשהיא מתמודדת עם התנודות הפראיות של תיאה בין תמימות לועגת לבין אכזריות לועגת. היא מגיבה בהפלת תיאה מכיסא הגלגלים שלה, מרטיבה אותה באלכוהול וסערה עוזבת מותירה את חברתה להשתקף על מצב חייה. מתפתלת על הרצפה, תיאה מאשימה את עצמה, רומזת על האשמה העצמית שהיא נוקטת כדי להבין את הדרך המזעזעת בה מתייחסים אליה בעקביות.

פאלדות שארמה וקלי קוק ב- Firebird. צילום: רוברט די

חוזרים לעבר של תיאה אנחנו מוצאים ילדה יותר לבטוח ומרכזה תובעת צ'יפס מאיש שהיא פוגשת בחנות מזון מהיר מקומית. פאלדות שארמה הוא מקסים ללא מאמץ כאי ג'יי והחליפה הנוצצת שלו ומרצדס הם משיכה מוחשית לנערה שמכוהה לנוחות חומרית או אפילו למינימום מחמאות קלושות. השיחה המעורפלת שלהם, מלאה בחוסר הבנה ובחנוניות חסרת תכלית, היא מרגשת והכימיה של השחקנים משכיחה כמעט את הפער בגיל בין הדמויות שהם משחקים. בסופו של דבר אי ג'יי מבקש לאשר את גילה של תיאה ובאותו רגע, למרות שהיא מהוססת ומרמה, אנחנו רואים את ההבהוב של טורף תחת תפאורה של זר מודאג.

קלי קוק וטהירה שאריף ב- Firebird. צילום: רוברט די

אנחנו קופצים קדימה בזמן, שם על מזרן מלוכלך מכוסה בדם, תיאה והתעלל בה מתווכחים כאשר היא מתחננת נואשות להשתחרר. הבימוי של אדוארד הול לנושא המתעמת הזה רגיש ומפורט ואנחנו מתחילים להבין את הסימביוזה המורכבת של מתעלל וקורבן. לכל מי שאי פעם רואה את החדשות באימה וחושב, "אה, זה לא היה קורה לי..." הסצנה הזו מתארת בבירור כיצד פעולות "חסדים" בסיסיות המופנות כלפי מישהו במצב נואש וחסר אונים יכולים לגרום לו להיות תואם. תיאה לומדת להאשים את עצמה בכל דבר ומכירה בערכה העצמי כדי לפייס את אי ג'יי ולהצית מחדש את החיבה והתשומת לב שהראו לה בעבר.

יש עלילה של גורל מרה שהיא מחמירה במילים הקשות של השוטר העמוס שבעות אתחשיבה, "מה חשבת שיקרה?" התשובה כפי שתיאה מציינת במבוכה ובתסכול הייתה שהיא לא ידעה, היא הייתה ילדה ולא הייתה לה נקודת ייחוס להעריך לפיה. משחקת תפקיד נוסף של דמות בלתי נעימה באותה מידה, שארמה מראה לנו את השירות המוטרף וחסר הציוד שיש לו לא את היכולת ולא את האינטרס להתעסק ב'מקרים בעייתיים' המעלים סוגיות לא נעימות של גזע והאיחוד הקהילתי. חקירתו היא אגרסיבית כמו שהיא לא יעילה ותיאה מתפתלת, מבוהלת, לא מצליחה לתת תצהיר אישי עקבי וגורמת להחלטה להיות נושא האשמה. אנחנו חוזרים להווה, שם תיאה עדיין מבותרת ויחידה על הרצפה ומנסה להקים את כיסא הגלגלים שלה. המאבק הזה משמש לצייר מטאפורה בין המשטרה והגופים החברתיים הלא מתפקדים שנועדו לעזור אך בסופו של דבר דורסים את הפגיעים ביותר במכאניקת הביורוקרטיה.

פאלדות שארמה ב- Firebird. צילום: רוברט די

Firebird מתמודד עם שאלות כבדות ורלוונטיות של גזע, מעמד וניצול ילדים, אבל הכתיבה מצטיינת בהומור האפל של פיל דייוויס. הוא חד ונשכן והמוצג הזוהם והעכום הפנימי מתומכת במוזיקת דבסטפ מפלישה במהלך המעברים בין הסצנות. ראו את המחזה עבור שלוש ההופעות של השחקנים הקטנים, שיש להם אנרגיה לא מרוסנת ושורפת מרגשות שמזעזעות אתכם עד הליבה.

FIREBIRD מופיע עד 19 במרץ ב-Trafalgar Studios. הזמינו עכשיו