ביקורת: עזים, תיאטרון רויאל קורט ✭✭

עלי בארוטי, איתן קאי, אדנאן מוסטפא ב"עזים". צילום: יוהאן פרסון עזים

תיאטרון רויאל קורט

2 כוכבים

הזמן עכשיו "עזים" הוא יצירה חדשה מרכזית מאת המחזאית והדוקומנטרית ליוואה יזג'י והתיאטרון המלכותי. המופע מתמקד בעיירה סורית קטנה שבה יוזמה ממשלתית חדשה מחליפה כל בן שנעדר בבעל-חיים, ומובילה למה שניתן לתאר כאנרכיה פרסתנית. אכן יש ריגוש כלשהו בכך ששחקנים חולקים במה עם להקת עיזים כריזמטיות באופן יוצא דופן, אך החדשנות מתפוגגת במהרה וחושפת מחזה שעלילתו גסה בערך כמו חוות האקן סיטי.

סווד פראס ואיזבלה נפאר ב"עזים". צילום: יוהאן פרסון

מצב הפתיחה מטריד ביופיו; MDF בהיר, תאורה ורודה לוהטת ובד כחול תינוק מתוח על ארונות קבורה מלבניים גדולים אשר שולטים על הבמה. תמונות מוזהבות בגסות משבחות את הנפטרים הטריים וזרים לעגלות פורחים יוצרים מופע סינתטי ומזעזע. מההתחלה, "עזים" מעניק לנו תחושת קרנבל של מוות. בעולם של המחזה הזה, המוות הוא תופעה ידועה ושגרתית בצורה אכזרית.

סירין סבא, אמר חלחל ב"עזים". צילום: יוהאן פרסון

הבמאי, המיש פיירי, עושה בחירות מעניינות עם השימוש בטלפונים ניידים ובמצלמות טלוויזיה המשדרות אירועים ישירות חזרה למסכים שהולכים ותלויים מעל הבמה. ההשפעה היא מטרידה ומשמעותה שהסיפור כמעט ולא יכול להתפתח לפני שהוא מנוהל ומתויק על ידי עיתונאי טלוויזיה נוח למצוותיו כדי להבטיח שכל המדיה על המסכים מפארת את הקדושים, חוגגת את הממשל האצלי ומגנה את האויב הרפאי. במרכז הסיפור המרופט במידת מה נמצא אבו פיראס שגולם בלב בהיר על ידי קרלוס שהין, אב אשר איבד לאחרונה את בנו לעימות אך אינו מקבל את התסריט שמואכל לו על ידי המדינה. הוא עושה כל שביכולתו לחשוף את האמת אך נתקל במכשולים בכל פינה. הוא לא רוצה את העז שלו.

עלי בארוטי, אדנאן מוסטפא, קרלוס שהין ב"עזים". צילום: יוהאן פרסון

זהו עלילה גדולה ומסובכת עם דמויות משתנות רבות שמבטיחות שנשמע כמה שיותר דעות, כנראה רק כדי להדגיש את חוסר הבהירות של מצבו של סוריה. עם זאת, האנסמבל לא עקבי ואולי אפילו חלש וישנם המון נשירות שורות והתבלבלויות. זה פשוט לא מקובל במקום כמו רויאל קורט והמשמעות היא שהמחזה מאבד תדירות את התנופה והמהירות ששום כמות של גריים סורי מהדהדת או אורות מלאים ישר לעיני הקהל לא יכולים להסתיר. סירין סבא בעלת קול מדהים ומרתקת כמציגה האכזרית ואז שוב כאמא אל-טייב אך מרצה ואנרגיה שלה מוציאים אוויר לתוך ואקום לעיתים, והרגשתי שאולי תסכולה כאשתו הנבגדת של פוליטיקאי מושחת מכוון לשחקנית המתוסכלת שלא מקבלת הרבה מתפקידיה בשותפים בסצנות.

איתן קאי ב"עזים". צילום: יוהאן פרסון

יש הומור בטקסט של יזג'י; סוג שגורם לך למהם מתוך האף. אך יש בעיה חמורה בהפקה כאשר ההופעות הכובשות והנמרצות ביותר הן של בעלי חיים. רויאל קורט צדק כשהחליט לקחת את הסיכון ולפתח את המחזה המוזר הזה. שוב צדק כשבחר במשהו שמביא תשומת לב לאלימות הברברית ולסבל המר הירושים חיים של רבים בסוריה. זה מרענן ללכת למשהו בלי שתייה מוספית אך לא יכולתי לומר שנהניתי במידה רבה. לא, אני לא צוחק.

לרכישת כרטיסים ל"עזים"