ביקורת: גריי גארדנס, תיאטרון סאות'וורק ✭✭✭✭✭

גני גריי

תיאטרון סאות׳וורק פלייהאוס

7 בינואר 2016

5 כוכבים

קניית כרטיסים

בשנת 1975, יוצרי הקולנוע דייוויד ואלברט מייזלס, שחררו סרט דוקומנטרי בשם גני גריי. הסרט תיעד את חייהן של הגברות האקסצנטריות אידי בובייה בייל ואמה אדית. השתיים הן התושבות היחידות של אחוזה בלונג איילנד בשם גני גריי. הסרט הדוקומנטרי הפך איקוני ואידי הגדולה ואידי הקטנה הפכו לנושאים של אגדות מודרניות.

בשנת 2006, סיפורן של שתי האידיז הולחן והובא לבמות ה-Off Broadway ובברודווי, לקח את סיפור גני גריי לקהל חדש. דאג רייט, סקוט פרנקל ומייקל קורי הפכו לצוות המוזיקלי הראשון שהצליח לעבד סרט דוקומנטרי לתיאטרון מוזיקלי. חלפו 9 שנים עד שההצגה הגיעה לחופי בריטניה, אך תחת הפקדה של דניאל טארנטו ובבימויו של תום סאת'רלנד, ההצגה הגיעה כעת ללונדון ושווה היה לחכות.

כשתיכנסו לתיאטרון, תופתעו מההריסות הרפאים של גני גריי, הבית שנותן למחזמר את שמו. המעצב טום רוג'רס יש לו עין מרשימה לפרטים. זה אחד מהתפאורות הטובות ביותר שראיתי במקומות הללו. כשאנו הולכים למושבינו על הבמה, אתם יכולים לשמוע את הקהל מתלבט על המצב המזעזע של הבית - עיתונים מהתקופה, עלים מתים וזבל גולש, קירות מתקלפים והכול בלוי וזקוק לצירוף מחדש. כי הבית הוא דמות מרכזית בדרמה המתפתחת הזו, הוא הבמה שעליה נכתבות חייהן של הנשים הללו, הן מבודדות וההתרסקות של הבית היא סימבולית להתרסקות בסגנון חייהן הן במונחים אמיתיים והן פסיכולוגיים.

במסגרת זו אנו פוגשים את אם והבת, זקנות, לבדן, חיות בלכלוך. הן עוסקות בהקנטות קלות וריב קל שזכו להן בתור נושאים דוקומנטריים, ואינך יודע אם - הן נפגעות מההערות של זו את זו, אך האמת זו מערכת יחסים שיש ללא מעט אמהות ובנות בפרטיות.

שילה הנקוק וג'נה ראסל מביאות כבוד רב לדמויות של שתי האידיז. הנקוק יושבת מרבית המערכה הראשונה, עם ראסל שמבצעת את דמותה הצעירה של אידי הגדולה. הליגה המרשימה של רייצ'ל אן רייהאם כאידי הצעירה נותנת את הקוריוז למחזמר, והמעבר של הדמויות בזמן נעשה אמיתי כאשר כל אחת מעבודת השחקנים עם תכונות קטנות שמחברות אותן ומותירות את הקישור להתלבש עליו במקוריות. זה גם גורם לך לתהות האם באמת בנות בסופו של דבר הופכות להיות כמו אמותיהם. ראסל והנקוק הם פשוט נשגבות.

גני גריי הוא בית ספוג ברוחות העבר. במהלך המערכה הראשונה, מתרחשים אירועים משנת 1941. הקהל מקבל הצצה לאופי של אידי הקטנה שאיבד את עתידו כאשר אמה כמעט מכריזה לארוס ג'ו קנדי שבתה היא שרלוטנית. המספר הפקת הומיני גריץ של אידי משאיר אותנו בוודאות שאידי הקטנה נגועה מראשית. כקהל אנו המציצנים האולטימטיביים מקבלים ראייה למה שהיה קרה בעבר, ובסוף המערכה עם התמוטטות של מערכת היחסים בין האם - לבת ועזיבתה של אידי הקטנה.

מעט נאמר על מה קורה ב-32 השנים שבין מערכה הראשונה למערכה השנייה אבל דבר אחד ברור, משום מה אידי הקטנה חזרה! החיים לא היו קלים לנשים וכעת אנו מוצאים אותן במצב של עוני. הבית מלא בחתולים, דביבונים ופרעושים. זה בערך בנקודה זו שהצוות הדוקומנטרי היה בתמונה והקהל מחליף את הצוות ומאפשר לדמויות לפרק את הקיר הרביעי ולהתקרב אלינו עוד יותר.

גם ראסל וגם הנקוק נשארות נאמנות לדמויות הדוקומנטריות אך אין ספק שאנו רואים הרבה יותר מהמתרחשים הפנימיים שלהן ובמיוחד הפחד של אידי הקטנה ממחלת נפש ויכולת המחויבות שתהיה חלק מחייה אם תיאלץ לעזוב את הגנת הבית.

זה חומר מרתק באמת.

אהרון סידוול משחק את ג'ו קנדי, הוא נהדר וחתיך בדיוק כמו שאתה יכול לרצות עד כדי שהכתם של סקנדל מוחל עליו על ידי אידי הגדולה והוא מתפרק ובורח. סידוול בונה לעצמו שם כאחד השחקנים המגוונים ביותר בתיאטרון המוזיקלי והוא מאכלס גם את האווירה של קנדי, בניית חייו לכיוון הנשיאות, וגם את התפקיד של ג'רי, שבעתיד עוזר לשתי הנשים המבוגרות להתמודד ביום יום על ידי חלוקת אבקת פרעושים וביצוע תיקונים.

ג'רמי לגט משחק את ג'ורג' גולד סטרונג, המלווה של אידי הגדולה, מוכשר, מהיר עם הערה חד-כיוונית בבדיחות ובילי בויל משחק את המייג'ור בובייה, שהוא קריטיקאי לבתו ולערכיה, המספר שלו במערכה הראשונה על בנות קטנות שעושים נישואין טובים קורא לנשים במשפחה למצוא "רפובליקנים צעירים פטריציים מרשימים" להינשא.

הדמויות האלו מהמערכה הראשונה מהוות מקהלה רפאים במערכה השנייה. שרידי העבר רודפים כל הזמן את האידיות ושיטתו של סאת'רלנד מעמידה את העבר תמיד בנצלותם של האידיות הנוכחיות. אין להם איך לברוח מעברם.

ישנה הערה מתמדת על איך הן חיות במצב שבו פעם העולם רצה להיכנס וכעת התושבים לא יכולים לחכות לצאת. צריך משהו להיאמר על העובדה שאידי הקטנה אכן עוזבת בין המערכות אך משום מה היא חוזרת ולמרות שהיא מתפתה, נשארת לטפל באמה. הניסיון האחרון של אידי לצאת בסוף ההצגה מתמוטט כאשר אנו רואים את הפחד ההיסטרי של אידי המבוגרת כדמותה של הנקוק מבינה שהיא לבד.

המוזיקה של גני גני גריי תחת פיקוחו של סימון לי ומוזכרת מדי לילה על ידי מייקל בראדלי. הקצב אף פעם לא מתרפה והטון הוא גם מבריק ועולץ וגם מכשף כשנדרש.

הכוריאוגרף לי פרוד, מביא תנועה למספרים כמו "להתחתן טוב" ו"בחר להיות שמח" תוך שמירה על תנועה ריאליסטית לחלוטין בסצינות היותר אינטימיות. שתיהן דמויות תיאטרליות וסאת'רלנד ופרוד מוודאים שאתה אף פעם לא ממש יודע אם הן מופיעות או לא.

אולי הכוכב הטכני של ההצגה הוא מעצב התאורה הווארד הדסון, התאורה האת'רלית שלו מאפשרת לנו לשכוח את התדרדרות הבית במערכה הראשונה ולהביא את העבר הרפאי להווה בצורה כל כך מושלמת. דקיקות נוכחת כל הזמן אך כשמשולבת עם סצנת רוג'רס והתלבושות של ג'ונתן ליפמן, האפקטים יכולים להיות מרשימים.

יהיה לך קשה למצוא הפקה טובה יותר של המחזמר הזה. הקאסט של גני גריי כמעט מושלם. תיאטרון סאת'וורק פלייהאוס בונה מוניטין חזק למתן מחזות מוזיקליים מודרניים נפלאים וכמו כמה מההפקות הקודמות שלהם, זו בוודאי תתמלא אז אל תפספסו אותה. גני גריי רץ בתיאטרון סאות׳וורק פלייהאוס עד 6 בפברואר 2016

תמונות: סקוט ריילנדר