ביקורת: נשקי אותי, קייט, קולוסיאום לונדון ✭✭✭✭

דאגלס מאיו סוקר את הפקת אופרה נורת' של המחזמר "נשקיני, קייט" מאת קול פורטר, שמוצג כעת למשך עונה מוגבלת בקוליסאום בלונדון.

סטפני קורלי כלילי ונסי וקווירין דה לנג כפרד גרהאם ב"נשקיני, קייט". צילום: טריסטרם קנטון נשקיני, קייט

קוליסאום לונדון

20 ביוני 2018

4 כוכבים

הזמנת כרטיסים תיאטרון לונדון במצב מחזמר קלאסי של ברודווי עם לא אחת אלא שתי הפקות גדולות - נשקיני, קייט והמלך ואני שנכתבו על ידי שלושה מהגדולים פורטר ורוג'רס והמרשטיין, המוצגים במהלך השבועיים הקרובים בשתי מהבמות הגדולות ביותר בלונדון הקוליסאום והפאלאדיום לונדון. ההפקה של אופרה נורת' של נשקיני, קייט נפתחה אמש לריצה מוגבלת בהחלט וזה אכן לא יציב. מחזה בתוך מחזה זה משתמש ב"אילוף הסוררת" של שייקספיר כגרעין שלה. זה מאוד מחזמר ספר עם כמה משירי התיאטרון המוזיקליים המפורסמים ביותר של פורטר וונדרבר!, מאוהבת, אני שונאת גברים, חם מדי, תמיד נאמנה אליך לפי האופנה שלי, ושפר את שייקספיר שלך בין השאר תוספות לספר המרשים של בלה וסם ספיווק.

כמה נפלא היה לשמוע את התזמורת המפוארת של אופרה נורת', מעל 50 נגנים בניצוחו של ג'יימס הולמס מבצעים את העיבודים הנוצצים של דיוויד צ'ארלס אבל ושון אלדרקינג שנבנו מחדש מהמקוריים של רוברט ראסל בנט. מנוגנים יפהפייה, עשירים, שופעים, חלומיים, אי אפשר להתחרות עם הצליל שמספר כזה של מוזיקאים יכול לייצר.

צוות השחקנים של "נשקיני, קייט". צילום: טריסטרם קנטון

ג'ו דייוויס ואד גוגין העניקו לנו הפקה קלאסית מסורתית של המחזמר הגדול. הכל זורם באופן יחסי ללא תקלות בזכות עיצוב תפאורה מינימלי של קולין ריצ'מונד עם סליידרים מסתובבים גדולים וסדרה של דרופים צבועים שמעבירים אותנו מנוף קדמי של המחזה בתוך המחזה לנוף אחורי במאחורי הקלעים. זה ככל הנראה משהו שהיה עובד טוב יותר בחלל קטן יותר, אך על הבמה הרחבה והעצומה של הקוליסאום זה קצת הולך לאיבוד לפעמים, במיוחד עם הרבה מהסצינות הגדולות ממוקדות לחלק האחורי של חלל הבמה. התלבושות של ריצ'מונד הן עניין של קליעה והחטאה כמו הפאות והשיער שלפעמים נראה שנעשתה עבודה ובפעמים אחרות לחלוטין נשכחו.

אלן ברקיט בתור ביל קלהון וזואי רייני בתור לויס ליין ב"נשקיני, קייט". צילום: טריסטרם קנטון

"נשקיני, קייט" משתמש בצוות שחקני מוזיקה-היברידי מוזר מוזיקה-תיאטרון גם כן. לפי פרד ולילי, קווירין דה לנג וסטפני קורלי נמצאים מוזיקלית במקום המדויק. קורלי היא הסוררת המושלמת, ההתמדה שלה, העוקץ והארס שלה מדוללים לאורך הדרמות הבימתיות והמאחורי הקלעים. דה לנג נשמע נפלא עם הבריטון השופע שלו, אך פרד שלו היה "בוּש קל", התחושה הייתה שהפומפוזיות הנדרשת לבלנס שתי הדמויות האלה לא הייתה בשיאה. זה לא עזר שהתחפושת של פרד במערכה הראשונה נראתה כמו מכנסי מגן מפלסטיק רחבים עם פאה לא ברורה בצורה דומה.

לא כך הזוגיות של לויס ליין וביל קלהון (זואי רייני ואלן ברקיט). שניהם שרו רקדו כאילו חייהם תלויים בכך. מושר פלאות, שני הדמויות האלה פרצו מהבמה בשני הקטעים שלהם במערכה השנייה תמיד נאמנה אליך לפי האופנה שלי, וביאנקה שבו כל אחד מהם השתלט על המרכז שלה במה גדולה, גרמו למקום להתרסק.

סטפאנה אנלי כפול והקאסט של "נשקיני, קייט". צילום: טריסטרם קנטון

שני המאפיונרים חסרי המזל של ההצגה, כאן בגילומם של ג'וזף שובלטון וג'ון סאבורנין מספקים את השורות שלהם בטוב קומי מושלם, שפר את שייקספיר שלך זה תענוג קומי לפני הסוף של ההצגה.

שתי הופעות אחרות ראויות לציון בהפקה זו הן של איישה פיס, שמגלמת את האטי הנמרצת בצורה הכי טובה מהרגעים שלה על הבמה, והמרשים סטפאן אנלי, שלקח על פול נראה כאילו היה מקור השראה לדונלד א'קונור, הריקוד והנוכחות שלו על הבמה בחם מדי הם כלום מלבד חשמלי! הבעיה הגדולה שההפקה הזו צריכה להתגבר עליה היא המקום, במיוחד החפצה המאסיבי בין הלא נכסים לבין הקהל שהוא יוצר בין השחקנים לבין הקהל. זה לא כל כך ניכר באופרה הגדולה, אבל אם מוסיפים סצנות של ספר מדוברת, הטבע החור עמוק של המקום מתחיל להיות מאוד מציק. עם נשקיני, קייט והמלך ואני הקהל הולך לראות שתי גישות מאוד שונות להפקת מוזיקה, היבריד מוזיקלי-אופראי אחד שגם הוא מוזיקה טהורה, העיצוב והגישה הטכנית של כל אחד מהם שונה. במקום הזה "קייט" עובד הכי טוב כשזה בפרונט בסנטר, זה שם ורק שם שהאנרגיה של הקאסט והקהל מתנגשים והמחזמר באמת מתעורר לחיים, כשהניצוצות עפים זה באמת וונדרבר!

עד 30 ביוני 2018

כרטיסים לנשקיני קייט