סקירה: מפיסטו - ראפסודיה, תיאטרון גייט בלונדון ✭✭✭✭

מארק לודמון סוקר את 'מפיסטו' של סמואל גאלה בתיאטרון גייט בלונדון, בכיכובו של ליאו ביל

ליאו ביל כאימריק ב'מפיסטו'. צילום: קמרון סלייטר מפיסטו

תיאטרון גייט, לונדון

ארבעה כוכבים

הזמנת כרטיסים

מדוע לעבד רומן משנת 1936 על עליית הפאשיזם בגרמניה הנאצית לבמה בשנת 2019? מה הטעם בכל יצירת תיאטרון פוליטי, במיוחד כאשר הקהל לרוב נוטה להיות ליברל שכבר תומך בצד שלך? אלה בין השאלות שמועלות ב'מפיסטו', מחזה פרובוקטיבי חדש המבוסס על סיפורו הקלאסי של קלאוס מאן על שחקן, הנדריק הופגן, שמתעלם מעכבות מוסריות כדי להשיג כוח ותהילה תחת הנאצים. נכתב לפני מלחמת העולם השנייה וחוויות השואה, 'מפיסטו' הוא רומן מצמרר וסאטירי שהיה ידוע היטב באירופה היבשתית, אך פחות כך בבריטניה. התעדכן על ידי המחזאי הצרפתי סמואל גאלה לדור הנוכחי, והמפיק קירסטי האוסלי בתרגום כריס קמפבל, הסיפור עבר סיבוב נוסף כדי להפוך אותו לרלוונטי עכשווי בעוצמה.

רייס רזבאץ'. צילום: קמרון סלייטר בזמן שברקסיט ומרד הכחדה משתוללים בעולם מחוץ לתיאטרון גייט, 'מפיסטו' חוקרת מה ניתן להשיג בהעלאת תיאטרון פוליטי. כמו הופגן האמורלי של מאן, הצעיר אימריק דיופרה מדובר בהעלאת אגריפרופ מהפכני, אך חוזר תמיד לבטיחות של חימיק וצ'כוב במרדף שלו אחרי תהילה והכרה. מתחיל בתיאטרון אזורי בעיירת בלבק, מתעלם מעליית הפאשיזם שמטרידה את חבריו ועמיתיו השחקנים ברצון עז להצליח בעיר הבירה. סירובו לעסוק בפוליטיקה מתומחש עם חבריו שמצטרפים להפגנות וקמפיינים, אך האם הם רק "תיירים שיפטרים" שנכנסים לחיים של מהגרים ואנשים הנמצאים בעוני בלי באמת להבין אותם? תרוצו של אימריק לאי-פעילות הוא "אני רק שחקן", אך בעוד שהוא מסכן את נשמתו בעסקה עם הפאשיסטים, האם הוא צודק ששחקנים ותיאטרון הם אימפוטנטים בפני דמגוגיה פופוליסטית?

סוביקה אנוור חאן. צילום: קמרון סלייטר

כמו הרומן המקורי, התעודה מלאה ברעיונות על פופוליזם, תיאטרון ותפקיד האמן. היא גם מתמודדת עם גישות לגזע, חורגת מדאגת מאן לאנטישמיות כדי לגעת בגזענות באופן כללי. מתמודדת עם התיאור הבעייתי של מאהבת השחורה של הופגן, שואלת על ייצוג דמויות שחורות בקולנוע ותיאטרון, במיוחד בסיפור שנוצר, נכתב ובויים על ידי אנשים לבנים שלרוב מוצג מול קהל לבן.

אנה מריה נבירייה. צילום: קמרון סלייטר

כל תהליך עשיית התיאטרון נמצא תחת ביקורת, משתקף במטא-תיאטרליות כללית כולל תרשים של בייסיה בינקובסקה שמזכיר מאחורי הקלעים עם מסילת תחפושות ושולחן מנהל במה. במסגרת צוות חזק, ליאו ביל מצוין כאימריק, בעוצמה וכריזמטיות עם עמימות לגבי עד כמה הוא באמת מאמין בהרגשותיו הליברליים שהוא מתיימר לכלול. כמו רפסודיה מוזיקלית, המופע בונה לתוך מדיטציה רגשית על האימה של פאשיזם ואלה שחוברים אליו, משלבת תקווה לשינוי עם ייאוש מהמעגל של פוליטיקה והיסטוריה שמשמעותם שפופוליזם ימין קיצוני תמיד אורב מאחורי הקלעים.

רץ עד 26 באוקטובר 2019