ביקורת: נל גווין, תיאטרון אפולו ✭✭✭

ג'מה ארטרטון והקבוצה של נל גווין. צילום: טריסטם קנטון נל גווין

תיאטרון אפולו

3 כוכבים

קנה כרטיסים

כמה חשוב מקום ההצגה? האם יש לכוח של חלל הבמה להשפיע על הצלחתם של מחזות? כמובן שזה תלוי במחזה ובמאפייני החלל עצמו, אך במקרה של נל גווין, המקום התגלה כמאוד משפיע אכן.

בין אם חשבה ג'סיקה סוואל על ההצגה שלה בתיאטרון הגלוב של שייקספיר כשהיא כתבה אותה או לא, קשה לדמיין מקום שיתאים יותר לקומדיה המטרתאטרלית והליצנית - במיוחד עכשיו שהיא תופסת מקום בקשת הפרוסצניום של תיאטרון אפולו.

ג'מה ארטרטון בנל גווין. צילום: טריסטם קנטון

סוואל מצליחה להחיות מחדש את סיפורה של נל (או אלינור) גווין - ממתיל לצלחת התכשיטים של הארמון - מכתב אהבה לתיאטרון - חגיגה של אנשים תיאטרוניים אקסצנטריים ובריליאנטיים וכל מה שתורם לקסם הבמה.

הצוות מבצע בסגנון שמבטל כל נטורליזם אנכרוניסטי. בהכוונה של כריסטופר לוסקומב (ספמלוט, מופע האימה של רוקי) הם מתארים הופעה יותר מטרת אטרלית, פונים החוצה ומתקשרים עם הקהל; יש רק הבדל קל בין ההופעות המלודרמטיות שלהם בפני קהל משוחזר ובין צילום הקטעים ״מחוץ לבמה״ שלהם.

ג'מה ארטרטון היא נל גווין. צילום: טריסטם קנטון

הליהוק המדגים מבצע את השורות הקומיות שלהם - שילוב של משחק מילים שנון ובדיחות גסות יותר - באותו מודעות עצמית; כל מה שחסר מכל שורת חבטה זה הטבעת וברוך הבום-צ'ה. למרבה הצער, במקומה החדש בצפון סוף המפואר של לונדון, נל גווין חסרה את האווירה האינטראקטיבית שמזמנת צחוק רעשני, ובמקום זה גוררת גיחוכים, התגלגלות עיניים ונאקות קוליות.

אף על פי כן, אם אין לך בעיה עם זה קלוש, כהייה ומזכיר דודה שיכורה, נל גווין מהנה במיוחד. יש להקת דינמית על הבמה, שירים מתוחכמים ואף שיעור באמנות הפולרט בשימוש אמנעת.

החלק השני הוא משעשע במיוחד, ולעיתים מאוד מרתק. עם זאת, הרגש נקטע מהר במשפט חותכים, שמונע מהקהל אי פעם להרגיש באמת משהו.

חדש בתפקיד השחקנית המפורסמת מתקופת השיקום היא ג'מה ארטרטון (הדוכסית ממאלפי, עשוי בדאגנהם, קוואנטום של נחמות). ארטרטון המקסימה והנמרצת משכנעת במשך כל הזמן, כי נל מתפתחת ממוכרת תפוזים ברחוב דרורי לאהובת המלך הנבחרת. ארטרטון יכולה לרקוד והיא גם יכולה לשיר, אך תנחים הפתיים שלה מתעייפים מעט, מה שגורם לנל המורכבת והחכמה להיתפס כגימלץ אחד בלבד.

ג'מה ארטרטון בתפקיד נל ודוד סטרוזאקר בתפקיד צ'ארלס השני בנל גווין. צילום: טריסטם קנטון

מישל דוטריס (יש אמהות עושות את זה ׳עם אמ׳) היא דוגמה לתפירת חברה ננסי, כמו גרג הייסטה, חוזר לתפקיד אדוארד קינסטון. האנרגיה המתרחשת של הייסטה והטיימינג הקומי מביאים חיוניות אמיתית לדמות המוכרת - שחקן מחויב שמוותר על תפקידי הנשים שלו רק כדי לפנות מקום לנל. בסופו של דבר, אדוארד הוא הדמות הכי אהובה.

דוד סטרוזאקר בתפקיד צ'ארלס השני החמישי והמתלבט מיומנות מעשירים רומנטיקה קומית. באופן דומה, ביצוע רגיש על ידי ג'יי טיילור עושה צדק לתפקיד השחקן הנחשב צ'ארלס הארט - אשר לימד נל את הטריקים המקצועיים המפורסמים.

בקיצור: שייקספיר מאוהב פוגש את מונטי פייתון. הסיפור יוצא הדופן של נל גווין בתמיכתה של סוואל לוקח מקומדיה קלה ועוקצנית, אך הוא צועק לחזור לתיאטרון הגלוב הפתוח והאווירי מקנה. נל גווין רץ בתיאטרון אפולו עד ל-30 באפריל 2016