סקירה: פיטר גינט, התיאטרון הלאומי לונדון ✭✭✭✭

מרק לודמון סוקר את עיבודו של דייוויד הייר לאיבסן, פיטר גינט, בתיאטרון הלאומי בכיכובו של ג'יימס מקרדל

צילום: מנואל הארלן פיטר גינט

תיאטרון לאומי, לונדון

ארבעה כוכבים

הזמנת כרטיסים

נכתבה בחרוזים (בדנית) ונמשכת בין חמש לשש שעות, הפנטזיה האידיאליסטית של איבסן פייר גינט היא אתגר בימתי מפורסם. זה היה כל מה שידעתי עליה הודות ל'לחנך את ריטה' של ווילי ראסל, שבה הסטודנטית החדשה ריטה מגישה חיבור בן חמש מילים על קשיי ההצגה ואומרת בפשטות, "לעשות את זה ברדיו". עבור התיאטרון הלאומי, הפתרון היה להעסיק את דיוויד הייר, שנותר נאמן לדרמה המקורית מ-1867 אך שילב אותה עם אזכורים עכשוויים שהופכים אותה לאגדה סאטירית אפלה עבור ימינו.

פייר הופך לפיטר גינט, צעיר סקוטי שבורח מהמציאות היומיומית של ניהול החווה המשפחתית כדי לחפש "גדולה" במקום "בינוניות". כותב סיפורים מעולה, הוא מתחיל לחיות בעולם פנטזיה דמוי וולטר מיטי, אך תוך זמן קצר הוא באמת הופך לאיש עסקים עשיר ומצליח ו"אזרח העולם". אבל זה לא סוף מסעו, שכן הגורל זורק אותו למצבים חדשים שמרחיקים אותו משורשיו הסקוטיים. יש עדיין טרולים, זרים שטניים ויצורים פנטסטיים אחרים, אך הייר הוסיף פרשנות פוליטית וחברתית כדי להדגיש את הרלוונטיות של המחזה המקורי לשנת 2019. חקירתו של איבסן את האמרה השייקספירית "להיות נאמן לעצמך" מרגישה רלוונטית גם היום בעידן שחוגג את העצמי דרך מדיה חברתית, בידוד לאומי וניאו-ליברליזם.

צילום: מנואל הארלן

משך ההצגה הוא שלוש שעות ועשרים דקות עם שני הפסקות, תחת הבימוי הדינמי של ג'ונתן קנט היא אף פעם לא נחלשת. הצלחתה נובעת הרבה מביצוע מרשים של ג'יימס מקרדל כפיטר, מקסים ואהוד למרות פגמיו והאגואיזם העיקש שלו. הוא נתמך על ידי אנסמבל חזק, כולל אן לואיס רוס כאמו אגאתה, טאמסין קרול כנסיכת טרולים וכמאמינה כריזמטית, גיא הנרי כזר שטני, אוליבר פורד דייויס כיצרן כפתורים מסתורי וג'ונתן קוי במספר תפקידים כמו מלך ההר. על רקע הסט הגמיש של ריצ'רד הדסון, הצוות מחדיר אנרגייה לנרטיב עם ריקוד ותנועה, תחת הבימוי התנועתי של פולי בנט. הפסקול הידוע של גריג למחזה נשכח לזמן קצר בזכות המוזיקה העשירה של פול אינגלשבי, שמבוצעת על ידי תזמורת בת שישה נגנים, אף על פי שכמה מהמספרים המוזיקליים מרגישים מיותרים.

צילום: מנואל הארלן

פייר גינט אולי חסר את הריאליזם שידוע בו איבסן במחזות כמו 'בית הבובות' ו'הדה גאבלר', אבל בהפקה הזו ניתן לראות רבים מהנושאים שלו מבצבצים, וביניהם הסיכון של להסתגר בעולם של פנטזיה במקום להתמודד עם מציאות העבר וההווה. בהיצמדות למבנה המקורי של איבסן, לפיטר גינט יש איכות חלומית ולעיתים בלהתיות שתתסכל את מעריצי עבודותיו המאוחרות אך יוצרת דרמה שבה הגבולות בין מציאות לפנטזיה מטושטשים כדי להתמודד עם טרולי החיים המודרניים.

הצגה עד 8 באוקטובר 2019