ביקורת: ריצ'רד השלישי, תיאטרון אלכסנדרה פאלאס ✭✭✭

טים הוכשטראסר סוקר את ההפקה החדשה של הלדונג למחזה ריצ'רד השלישי מאת ויליאם שייקספיר, המוצג כעת בתיאטרון ארמון אלכסנדרה ששוחזר לאחרונה.

ריצ'רד השלישי

תיאטרון ארמון אלכסנדרה

14 במרץ 2019

3 כוכבים

הזמן עכשיו זהו הפעם הראשונה שמתקיים מופע מלא בתיאטרון אלכסנדרה המחודש, אשר היה סגור לתיאטרון במשך שמונים שנים. המקום עצמו ראוי לביקורת נפרדת, אך מספיק לאמר שזהו באמת חלל חדש ומרגש, עם גרנדיוזיות שיק-מרופט ברוח תיאטרון וילטון, על קנה מידה גדול הרבה יותר, עם קווי ראייה משופרים, במה גדולה, מושבים נוחים וגמישות שימוש רחבה. השאלה היחידה שנותרה היא נגישות התחבורה, אשר מצב זה נמצא ברובו מחוץ לשליטת הניהול.

ההפקה הזו של ריצ'רד השלישי של שייקספיר היא שיתוף פעולה עם מספר שותפים (הלדונג, בריסטול אולד ויק, רויאל ודרנגייט ותיאטרון אוקספורד). יש לה הרבה מאפיינים מעניינים להמליץ עליה, אך היא אינה משתפרת בעקביות להיות יותר מהצטברות של חלקיה. הבמאי ג'ון היידאר הציג אותה בצורה די ישירה באופן כללי, אם כי עם מספר תוספות מועילות לטקסט. קטעי התפאורה היה מתוכננים בחוכמה עם מודעות רגישה להזדמנויות יחידות במינן של החלל, אך הסצנות האינטימיות היו פחות טובים מבחינת תצורה. מבחינה יצירתית, היו הרבה רעיונות והתקנים מעניינים אך במובנים מסוימים הם חסרו שילוב הרמוני.

זוהי רעיון מרתק להתחיל עם רציחתו של המלך הנרי השישי, כפי שנלקח מהמחזה הקודם של שייקספיר בסדרת מלחמות הוורדים שלו. במקום להתחיל עם 'עכשיו זהו חורף חוסר שביעות רצוננו', אשר על אף התצוגה המילולית שלו הוא התחלה חדה ולא אינפורמטיבית, היה ברור שזה מועיל לקהל לקבל את הרקע שמתואר ואת מבנה הרצח, האלימות וההחורים המסתוריים שמוקמים מייד. הסצנות של מפלגות יריבות בחצר אדוארד הרביעי בהחלט עשו יותר הגיון מהרגיל.

גם יעילה ודמיונית הייתה הסצנה שבה בקינגהאם מציג ריצ'רד פסאודו-מתבייש לתושבי לונדון. זה נעשה היטב על ידי מיקום כמה מהשחקנים באולם הגדול. היידאר השקיע בהחלט מחשבה רבה בנושאים של פעולה קולקטיבית שניתנים לראות באופן מתמיד דרך הפעולה. אולי הבולט ביותר היה ההצטברות ההדרגתית של רוחות לאורך המחזה כולן קשורות לרציחה הראשונה של הנרי שהציבה את הטון לצבירה מצוינת שלהם על הלילה לפני בוסוורת'. אך הקשרים בין ריצ'רד לשותפיו לא התבצעו בצורה מוצלחת. היה צורך יותר בתחושה של הקסם הפיתויי שריצ'רד מביא להם יחד עם תחושה מהחישובים שלהם, לעיתים קרובות נאיביים, של איך הם עשויים להשתמש בריצ'רד למטרותיהם לפני שהם עצמם מתמשים ומסולקים. יש לחקור ביסודיות יותר את החורים בעסקי המפלגה המשפטית כדרך לתוך פניהם של הדמויות עצמן.

דרך נוספת לומר זאת היא שריצ'רד השלישי כדמות צריך אפס גרייס והומור סרקסטי כמו גם אלימות אקראית פתאומית. ההתפרצות המחרידה הייתה מבוססת היטב במיוחד בנקודת ההידוק האכזרית של לורד, או במקרה זה גבירת הייסטינגס, והעיוות הפיזי של הדמות היה מתמשך בצורה מעוררת הערצה. אך הצדדים היותר עדינים שלו היו פחות מתבצעים. יש צורך גם בתחושה של סלידה עצמית של הדמות או תחושה מסוימת של המקור הפנימי של הרוע החיצוני. שילוב זה של צדדים לא הושג לחלוטין בתיאור של טום מת'רסדייל. הוא היה במיטבו בסצנות של אכזריות וקרב (שם יש להכיר בעבודה של במאית תנועה ג'ורג'ינה לאם), אך במקומות אחרים היה יותר מנגיעות של מר בין/בלאקדדר שהורידה את המעמד הרשע שצריך לעתים קרובות לצוץ מהמגבלת הבמה לכיוון הקהל.

השחקנים האחרים הציעו תערובת של איכויות ופירושים. אולי תשומת הלב הטובה ביותר שייכת לאיילין ניקולס כדוכסית יורק ולאסטפן אדגולה כבקינגהם. העימותים הפועלים בין אם לבן באמת היהו חדות אליהם ותחושה נאותה של תחרות, ואילו ריצ'רד ניצח בקלות רבה מדי כשהתמודד מול לילה מימאק בתפקיד האנגלי, שלא תמיד הייתה נשמעת, בסצנה המוקדמת שרצוי שתעורר מתחים. בקינגהם של אדגולה היה תפעול חלק מאוד סביר, כלי מתאים למת'רסדייל עבור חלק רב מהפעולה שהם משתפים; אף שהוא יכול אולי לעשות יותר כדי לרשום את ההלם ותסכול שלו כשריצ'רד מתברר שאינו עוד 'בשוק של נותן'. טום קנג'י היו לו גם כמה רגעים טובים ומנוגדים בתור ההתעקשות התמועה של הדוכס מ[קסטר] ובתור המבצע התובע, קטסבי.

מעצבת העל צ'יארה סטפנסון יצרה תפאורה שהדגישה מראות, בצורת חצי מעגל של לוחות זכוכית מסתובבים. זה שימש לתחול כללי ולעבודות לאור ברקע הסצנות הסופיות. זה גם קלט באופן לגיטימי מה שמועלה כנושא עיקרי בשפת המחזה שמלא בהפניות לזכוכית שקרובות, זכוכית שבורה ומראות סדוקים. מעצבי הסאונד והתאורה יצרו מכשירים מועילים לסמן כל רצח, והתחפושות העכשוויות השתקפו את הגוונים והטון האפלים בהפקה, עם חוסר בצבעים שעושה את כל הספלאשים צבעיים יותר אל פי חוסר שכיחותם. הכתר הפיזי שימש בצורה טובה כסמל וכהשתוקקות לפתות בנקודות שונות בפעולה. היה עבודה מרתקת ולוכדת לתה דיאום לסצנות ההכתרה שנתנה רגע של רוגע טונאלי משי לפני ההסתערות המהירה לקווים.

לכן היה הרבה להעריך בנקודות שונות בהפקה זו, שמגיעה לה למשוך קהלים בזמן שהיא מסיירת, והיא נותנת היכרות מוצקה מאוד למחזה הייחודי הזה עבור אלו שלא ראו אותו לפני. אך זהו דרמה שמשוחקת לעתים תכופות, ואלמונית דוגמאות הטובות ביותר של השנים האחרונות – כולל ההפקה האחרונה ירם ראלף פיינס באלמיידה - היא לא מתבלטת.

עד 31 במרץ 2019

הזמן כרטיסים להפקת "ריצ'רד השלישי" של הלדונג